שלום לכולם, מאז כיתה ח׳ המצב הנפשי שלי רק מתדרדר ומתדרדר.. זה מתבטא בשנאה עצמית,איבוד עיניין בהכל,עצבנות,חוסר ערך עצמי ועוד..
אני כל הזמן מסתגרת בבית, אני כל הזמן עצובה ולפעמים בוכה כדי לשחרר את זה.. אני מאבדת חברים ויש כאלה שכבר איבדתי בגלל ההתנהגות שלי ובנוסף לזה אין לי עניין יותר במערכות יחסים..
אני מרגישה שבורה,ריקה,מאוכזבת מעצמי.. ואין לי עם מי לדבר על זה, לא סיפרתי לאף אחד מה עובר עליי וכנראה גם לא אספר, כי נמאס לי שאני זאת שכל הזמן מתוסבכת. אני כבר המון זמן מרגישה שאני סובלת מדיכאון אבל אני לא יכולה ללכת לאבחון, כי אני לא רוצה שאמא שלי תדע ותתאכזב שיצאה לה בת כזו כי אח שלי בסדר גמור, גם כי אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי (אני בת 16) ולכדורים וגם כי אני לא רוצה שאבחון יפגע לי בעתיד ולעשות טיפול פרטי עולה המון כסף..
אני מאבדת את עצמי ובנוסף להכל המצב הבריאותי שלי לא טוב.. בבקשה תגידו לי מה לעשות וכיצד אני יכולה לפתור את העניין הזה.. אני שונאת בעצמי כל דבר אפשרי, אני מסתכלת במראה ומרגישה אכזבה, אני בן אדם טוב, תמיד יעזור למי שצריך אני תמיד אוזן קשבת אבל כשזה נוגע אליי אני לא יודעת מה לעשות.. הדבר חשוב לי לציין שאין לי מחשבות אובדניות..
מה לעשות כדי להפוך את עצמי לאדם נורמלי,יציב מבחינה נפשית,בן אדם שהוא פשוט בסדר..
כי אני מתייאשת וכואבת לי הנפש..
מי שיש לו עצה/דעה בבקשה תרשמו גם אם היא שלילית וגם אם היא חיובית כי אין לי עם מי לדבר על זה ואני צריכה עזרה..
תודה רבה לכל מי שקרא..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות