התפרקה לי הזוגיות, אני עצובה ומרגישה לבד, עד מתי הנפש תהיה מרוסקת?

שלום לכולם. כבר העליתי כאן פוסט בתחילת השבוע והחלטתי לפנות לכאן שוב, האתר הזה מציל לפעמים.
בהמשך למה שכתבתי כאן בפעם הקודמת, התפרקה לי הזוגיות בתחילת השבוע אחרי ארבעה חודשי מגורים ביחד. הזוגיות מצד אחד היתה טובה, היתה בנינו כימיה ממש מדהימה, אהבה משותפת לדברים כאלה ואחרים, הסקס היה אדיר ובכלל היינו "באותו ראש" ומאחר ואני כבר גרושה פעם אחת מלפני שנתיים, ממש הרגשתי שהוא החיבור שלי והזוגיות שלה היתה לי כלכך כמיהה. מצד שני גם רבנו המון, עוד לפני המעבר אך הריבים שם היו לרוב דווקא בגלל המרחק ועל כמות המפגשים בנינו.. הוא מהשרון ואני מהמרכז אז החלטנו לשלב כוחות ולעבור לשרון ביחד כדי לנסות לשפר את המצב וגם כי רצינו לחוות אחד את השניה כבר מקרוב.
לצערי זה לא עזר, היו בנינו המון פיצוצים והיו פעם או פעמיים שאחד מאיתנו כבר רצה לאסוף תיקים וללכת אך עצרנו. בסופו של דבר בסופש שהיה היה הפיצוץ הגדול בנינו ובבוקר למחרת הוא הודיע לי שהוא עוזב.. לקח תיק ואת הרכב (הוא שלו) ועזב. כל התחנונים והבקשות שלא יעזוב, לא עזרו. מאז הקשר היחיד בנינו הוא בסמסים ומידי פעם טלפוניים רק על ענייני דירה. גם כאן יש בנינו ויכוחים, צעקות וריבים על חוסר הסכמה באיך מפרקים ומתי.
בסופו של דבר מצאתי לעצמי דירת חדר בשכונה הקודמת ממנה הגעתי ואני עוזבת מכאן בתחילת החודש הבא. כך הוא גם רצה, שאצא מכאן בהקדם ע"מ שנוכל למסור הלאה את הדירה.
ועכשיו יותר לעומק- אני חווה כרגע הרבה מאוד קשיים.. פיזיים ונפשיים.. אני לא אוכלת במהלך השבוע האחרון, לא מצליחה לישון, רזיתי המון, חזרתי לעשן אחרי תקופה יפה שלא. אני בודדה כאן בעיר הזו מאחר והחברים שלי והמשפחה נמצאים במרכז ואני שוב לא ניידת כי הוא לקח את הרכב ששלו במילא. אני עצובה הרבה, בוכה הרבה ובכללי לא רגועה.. הדירה הזו כמה שהיא גדולה ומרווחת ככה היא גם סוגרת ומעיקה עלי מאוד. מאוד קשה להימצא כאן בדירה שהיתה של שנינו ועכשיו נשארתי בה לבד ועוד יותר קשה לראות איך היא מתפנה לאט לאט מדברים שלו כי הוא בא מידי יום לקחת עוד ועוד דברים בחלון הזדמנויות שאני לא פה. בכל פעם שאני מטיילת עם הכלב אני מחפשת את הרכב שלו בעיניים, אולי יחזור, אולי יתחרט.. למרות שמאוחר מידי כבר, אנחנו בתהליכי פירוק מתקדמים והוא סגור על עצמו מהרגע הראשון.
יודעת שיש לי את האנשים שלי במרכז בסופו של דבר ובמהלך השבוע האחרון גיליתי כמה אנשים עומדים סביבי ותומכים למרות שהתנתקתי מהם מעט.. אך עדיין מרגישה בודדה. כל אחד נמצא במקום שלו, אם זה לימודים, עבודות, רובם נשואים. חברה טובה שלי שגרה בשכונה אליה אני חוזרת כבר בחודש שביעי להריון, עמוק בזוגיות, אחרי תואר, אין לה כבר כוח וזמן אלי כמו פעם.. חברה אחרת עובדת ולומדת גם כן ולמרות שהיא שמחה שאני חוזרת אליה למרכז היא אמרה שהיא מצטערת מראש, לא יהיה לה הרבה זמן להקדיש. יש לי גם ידידים טובים שתומכים שחזרו לדבר איתי אחרי שבן זוגי ואני נפרדנו אבל גם הם כל אחד כבר בשלו.
גם אני כרגע סטודנטית בשנה אחרונה ועוד מספר חודשים מסיימת את לימודיי, אני עובדת אבל במשמרות כך שיוצא לי גם ימים שלמים פה בדירה בחוסר מעש.. מפחדת לחזור אחורה ולמרות שזו תהיה שוב השכונה שגדלתי בה, מרגישה בודדה. מעגל החברים שלי אומנם קרוב וטוב אך הוא מאוד מאוד מצומצם.. אוטוטו מתחילים חגים, אני מבינה שלא אוכל להתעלק עליהם כל הזמן.. את ערב עצמאות שנה שעברה העברתי לבד בבית, מרגישה שזה עומד לקרות שוב..
אני יודעת שהפרידה הזו זה טרי עדיין ויקח זמן ומתישהו אהיה בסדר.. ובכל זאת כבר חושבת קדימה ומפחדת להישאר לבד, שאין שם בעולם גבר בשבילי יותר.. ויש סיבה לחששותיי- האקס המדובר הוא מזרחי.. ואני באה מבית רוסי. כיאה להרבה רוסים בארץ, אני נחשבת לחסרת דת.. בצבא התחלתי גיור ולא סיימתי לצערי ובאזרחות התהליך מאוד מאוד קשה.. ולא יודעת אם אהיה מסוגלת לעבור אותו או בכלל לרצות אותו.. וכשהכרתי אותו, הרגשתי שהתמזל מזלי ובחור מזרחי שכל קשר בינו לבין הדת היהודית הוא מקרה לחלוטין, קיבל אותי כמו שאני. וגם המשפחה שלו, לא הפריע להם ולו לשניה מצב חוסר הדת שלי.. הדת לא עניינה אותם ולא היה להם אכפת איפה להתחתן ועם מי ומה יהיו הילדים.. ואני מבינה שאם ארצה להמשיך באותו קו ולחפש בחור ישראלי, בודדים שיהיו מוכנים לקבל אותי, אם בכלל. זה גם משהו שאני מאוד חוששת לספר לגבר שאני מכירה בהתחלה.
אני נמצאת בטלטלה רגשית ונפשית בפעם השניה בחיי, לפני שנתיים חוויתי אותה בצורת גירושים לאחר בגידה.. גם כלכלית מצבי הכספי ממש לא טוב ואני גם עומדת שוב אחרי ארבעה חודשים בפני מעבר דירה בעוד שבועיים.. ההוצאות מטורפות. ההורים אומנם נרתמו, אך חוץ מהם אין לי כאן אף אחד יותר וגם להם לא פשוט בכלל.
מרגישה שאם עשיתי עשרה צעדים קדימה בצורת דירה גדולה ויפה סוף סוף ולא חדר או שניים, רכב ובן זוג שכלכך אהבתי, עכשיו אני חוזרת עשרים צעדים אחורה בצורת לבד ובלי כלום שוב. מפחדת על מה יהיה איתי הלאה ומרגישה שהנפש שלי מרוסקת.