היי,
אני בן 19 וזאת אמורה להיות התקופה היפה ביותר בחיים שלי ואני מפחד שאני מבזבז אותה.
מצד אחד אני רוצה להיות כמו כולם וכל הזמן לצאת ולעשות שטויות ומצד שני אני רוצה לא לבזבז זמן על שטויות ולהתמקד בללמוד לפסיכומטרי.
אני נקרע לבין הרצון החברתי לרצון המקצועי שאני לא רואה איך אני משלב אותו כי אי אפשר מצד אחד לעשות שטויות ומצד שני להיות אחראי וכל הזמן לשבת על הכיסא.
הפחדים שלי הם:
מצד אחד שאחרי השנים האלו אני התחרט למה לא נהנתי מהם יותר זה היה הזמן שלי לפני שהחיים נהיים רציניים.
מצד שני למה בזבזתי זמן על שטויות מה זה נתן לי? ועכשיו אני צריך לעשות דברים שיכולתי לעשות קודם.
אני בנאדם מאוד קיצוני, אני חייב לקחת את זה לאחד מהכיוונים אי אפשר להיות באמצע. כשאתה בוחר ללכת באמצע לא יוצא מזה שום דבר טוב.
לפעמים אני מרגיש גם לא שלם עם זה שכרגע אני לא נהנה מהזמן הזה לעשות שטויות , מה שמפריע לי ללמוד טוב.(אומר לעצמי בגיל יותר מאוחר תלך ללמוד).
מצד שני אני אומר לעצמי מה ההבדל בין זה לבין לא ללמוד חזק בבית ספר ובמקום זה לצאת כל היום עם חברים? וואלה במקרה שם אני לא מתחרט שישבתי חזק ולמדתי אפילו שוויתרתי על מלא יציאות ואיבדתי מלא חברים כי לא היה לי זמן לצאת אתם, כי מה הייתי צריך אז אחרי הצבא פאקינג להשלים בגרויות.(ובמקרה הזה במקום לעשות פסיכומטרי בצבא אז לעשות רק באזרחות מה שלוקח זמן).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות