לפני כמעט שנתיים התחלתי ללמוד מדעי המחשב. הייתי בטוחה שזה התחום בשבילי! תכנתתי בעבר ונהנתי מכל רגע, אהבתי את זה, אהבתי את האתגר ואת התוצאה בסוף והייתי בטוחה ב 100% ששם העתיד שלי.
ואז הגיעו הלימודים. השנתיים האחרונות היו עבורי סבל מתמשך ואני לא רואה את הסוף. הלימודים לא מעניינים, קשים מתסכלים, אין לי זמן לשום דבר והציונים שלי ברצפה למרות העבודה הקשה, בנוסף, זה אמנם לא קשור לבחירת המסלול אבל אין לי חברים בלימודים, עברתי לדירת שותפים על מנת לגור בקרבת האוניברסיטה ואני רק מחפשת תירוצים לנסוע להורים כי אין לי עם מי להיות שם.
מרוב עומס ולחץ פרסתי את התואר ולכן אני גם לא אסיים אותו בשנה הבאה אלא עוד שנתיים במקרה הטוב ואני פשוט לא רואה את עצמי שורדת את השנתיים האלו בלי לשקוע בדיכאון. אני לא רוצה ללמוד אתזה יותר והאמת גם לא לעבוד בזה.
אז מה הדילמה בכלל?
כסף וזמן.
מי שמימן את השנתיים האחרונות שלי באוניברסיטה הם ההורים, לפרוש זה בעצם להגיד להם ״ היי תודה על כמעט 30 אלף שח ששמתם על העתיד שלי אבל אני אזרוק אותם לפח״, וכמובן גם הזמן, ״בזבזתי״ שנתיים, נותרו לי שנתיים שבסופן יהיה לי תואר מאוד נחשב ביד, האם לא עדיף כבר לסיים? פרישה מהתואר משמעותה לזרוק המון זמן וכסף שהושקעו ולהתחיל מחדש בהנחה שהפעם אצליח לבחור מסלול שכן יעניין אותי.
מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות