היי לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל אני מרגישה שאין לי כבר לאן עוד לפרוק הכל, למרות שהספקתי לעשות את זה לכל כך הרבה אנשים. אני לא יודעת מה אני מצפה לשמוע, בסופו של דבר אני יודעת מה כבר יגידו ולכל עצה יש לי תשובה מוכנה.. ואולי אני פשוט ממשיכה לחפש אנשים שפשוט מזדהים לפחות עם חלק מהדברים ואני בטוחה שיש.
אני מרגישה אבודה בחיים, משערת שזה משהו שאולי נשמע הגיוני לאדם בגיל 22, כשיש לפניו צמתים לכל כיוון, והאחריות לבחור נכון.
אני אבודה כבר הרבה זמן. פשוט מהתחושה הכללית שהולכת איתי לכל מקום כבר מגיל הרבה יותר צעיר, שאני לא שייכת. כמו טעות בייצור.
ואני מרגישה כל כך אנוכית להגיד את זה, כי על פני השטח - נראה שיש לי כל כך הרבה , ויש לי אנשים שאוהבים אותי ללא תנאי וכאלה שלא היו חייבים להישאר. אבל גם אחרי שאני מצליחה באמת לשבת ולחשוב על הכל, להוקיר תודה אני לא מפסיקה לתרץ את זה- זה בטח רחמים עלי, בגלל שלא נעים להם וכו. ברור שיש לי ימים טובים יותר וזמנים שאני אפילו מביטה במראה ואומרת מילה טובה, או מרגישה שאני מוכשרת במשהו. ואז יש ימים שאני מרגישה כמו סמרטוט על רצפה, לא מספיק טובה , לא מספיק מעניינת, לא מספיק אכפתית וקשובה, לא מספיק שייכת ולא מספיק משהו בעולם הזה. המחשבה של לא מספיק, הולכת איתי לכל מקום.. וזה ממש יכול להרוס לי הכל, לקווצ׳ץ׳ לי את הנוכחות בדיוק לאיך שאני מרגישה שמגיע לי.
כל בחירה , אפילו הכי קטנה, יושבת עלי כמו אבן של אחריות- הרי כל בחירה תוביל אותי לדרך אחרת, כל בחירה, ואיזו תהיה לי הכי טובה?
הלא נודע גורם לי לשקשק, חוסר שליטה ובעיקר חוסר אונים שלא מצליחה להעלות את עצמי חזרה למעלה. יש כל כך הרבה דברים שהייתי משנה לו הייתי יכולה , או אומרת אם היה לי אומץ. אבל אני מרגישה שהדיכאון והחרדות האלה שהולכים איתי לכל מקום, לא הולכים להיעלם אי פעם- לא משנה עם איזו עזרה , אולי רק לפעמים יהיו גרועים יותר ולפעמים גרועים פחות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025