אני יודעת שהכותרת של השאלה הזאת נשמעת רע מאוד. היא קצת מלודרמטית. אבל פשוט בחודש האחרון אני מרגישה כל כך... מיותר. למרות שלא קרה שום דבר רע. אני אתחיל מלהגיד שעכשיו, כשאני כותבת את השאלה אני מרגישה הרבה יותר גרוע מבדרך כלל. אני לא יודעת למה, אבל אני מניחה שבגלל זה הכל יהיה יותר דרמטי במה שאני כותבת.
אני לא עוברת חוויות שאמורות לדכא אותי או לבאס. ואולי, לא יודעת, זה הגיל שהרבה מרגישים ככה אבל ממש משתדלים להתעלם מזה כדי שזה יעבור. אולי זה כי כבר סוף השנה והתעייפתי. אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה. פשוט, אין לי כוח לכלום. אני עושה דברים בחיים שלי. אני מדריכה בתנועת נוער, יש לי קבוצה של חברים טובים משם, יש לי חבר מדהים, יש לי חברות טובות, אני מצליחה בלימודים וניגשת לבגרויות ועושה הרחבות ומסלולים מואצים, ובבית ספר אני די מסתדרת חברתית. ואני מאוד אוהבת את כל הדברים האלה. בעיקרון אני מרוצה ממה שאני עושה. אבל פשוט אני מרגישה מוזר כל הזמן. למרות שהכל מסתדר לי. כשנפגשים עם חברים אני מרגישה לא קשורה למרות שאני כן. פתאום נפלה לי המוטיבציה ללמוד, למרות שזה דברים שבאמת מעניינים אותי. אני פשוט עוברת תקופה מוזרה. בהתחלה התחמקתי מכל מיני דברים, יציאות עם חברים, ואז החלטתי שאני צריכה להפסיק להתחמק ולהשתלב בחזרה. אבל זה פשוט מרגיש לי... לא טבעי. אני אפילו לא יודעת איך לתאר את זה. שום דבר לא מושך את התשומת לב שלי, וגורם לי לרצות לעשות אותו. כמו מן עייפות נצחית כזאת, שביזות מהחיים. למרות שבעיקרון הכל בסדר, ולא השתנה שום דבר מאז החודש שעבר שגרם לי להרגיש ככה. אבל התחלתי להרגיש מוזר כל הזמן, ואני חושבת שרואים את זה כלפי חוץ. אבל פתאום הפכתי להיות אחת שהדבר הראשון שעולה לה בראש זה "אין לי כוח". להיפגש עם חברים- "אין לי כוח". ללכת לבית ספר- "אין לי כוח". להדריך בפעולה- "אין לי כוח". וזה נורא, ואני לא מבינה למה זה ככה. ואני ממש רוצה שזה יפסיק כי זה לא אני. אני רוצה להיות מהאנשים השמחים והאופטימים. ואני אפילו לא יודעת בדיוק מה לבקש. אם מישהו הצליח להבין בערך מה עובר עליי אני אשמח לדעת מה דעתו ומה אפשר לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות