שלום לכולם,
אז אתחיל בזה שאני בן 23, ומגיל 17 בערך התחלתי "לעבוד על עצמי" כמו שאומרים
עד גיל 17 הייתי ממש ילד בעניין הנאה, תשומת לב באותו רגע וללא טיפת מחשבה על החיים מבחינה רצינית.
בגיל 17 יום אחד קמתי ואמרתי שהגיע הזמן לעבוד על עצמי ועל הגוף שלי, ללמוד שפות, להגביר בטחון ולעשות מה שצריך כדי שאשיג דברים בחיים כמו נשים, סיטואציות חברתיות בחול, סיטואציות ספציפיות כמו לחיות מתוך גאווה בעצמי ולהנות עם התחושה הזאת במסיבות, עם בנות, בטיולים ועוד (מאוד משך אותי איך אני אראה כאדם מושך בעיני אחרים)
היום אחרי 6 שנים אני יכול להגיד שאני כמעט ולא נהנה מהרגע הזה, כל הזמן חושב מה אמור לעשות ו"להתקדם". אמנם כן פיתחתי גוף ולמדתי שפות כדי שאוכל להגשים את עצמי בעולם,
אך אני לא נהנה. מרגיש שאחרים נהנים מהחיים שלהם הרבה יותר מאני משלי.
מציק לי להיות מי שאני כי בהמון מקרים קופץ לי לראש איך אני נראה בעיני אחרים כבר שנים ואני לא יודע איך להפטר מזה (ניסיתי הכל כבר שנים)
אני מרגיש שזה הזמן לבלות, לצאת, להיות עם בנות לטייל ולעשות חיים פרועים ועצם זה שאני לא עושה את זה אני מפספס את החיים. לא עושה את זה כי אני לחוץ מזה שאני מפספס ורץ לדבר עם אנשים ולהכיר אנשים ממקום של אני צריך אותם כדי להגשים את עצמי ואני במירוץ נגד הזמן. זה לא מהנה וחלק מהטיולים שחסכתי אליהם כבר היו בשביל לסמן וי וכי" זה הגיל" ובלה בלה.
עושה מה שצריך כדי לא לפספס, ובגלל שההנאה לא אוטנטית אלא ממטרה לא לפספס אני לא באמת נהנה ובכך בעצם מפספס.
זה די מדכא כי אני מרגיש כשלון שאני לא נהנה ומה אזכור מהגיל שלא נהנתי ובלה בלה.. אנשים מספרים תמיד דברים מטורפים מהגילאים האלה,
ואני מרגיש כבר מועקה..
מישהו יודע להתייחס למצב שאני נמצא בו? טיפ או משהו?
תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות