לפני שנה סיימתי את התואר הראשון שלי באוניברסיטה במדעי החברה. מהרגע שהתחלתי ללמוד נתתי את כל כולי לתואר - לא עבדתי כמעט בכלל במשך שלוש השנים של התואר, למדתי מהבוקר עד הערב למבחנים והקדשתי ימים שלמים לכתיבת עבודות.
אני באמת מרגישה שלעולם לא השקעתי במשהו כל כך הרבה כמו בתואר שעשיתי, והיו תקופות שממש קרעתי את עצמי בשביל להוציא ציונים טובים ולהצליח בתואר.
כבר בהתחלה הייתי מודעת לזה שתואר במדעי החברה הוא לא מאוד פרקטי, אבל עדיין היה חשוב לי להצטיין בו כי זה מה שבאמת אהבתי ועניין אותי ללמוד, וגם כי הייתי בטוחה שתמיד יסתכלו על הצטיינות בתואר בעין הרבה יותר יפה בכל מקום שאלך אליו.
הרגשתי שההשקעה שלי בתואר השתלמה וקיבלתי ציון סופי יפה מעל 90, מה שחשבתי שיביא לי הצטיינות בתואר. אבל הסתבר שהממוצע בשנתון שסיימתי היה כל כך גבוה שלא קיבלתי את ההצטיינות, אפילו שהציון שלי היה גבוה יחסית. נורא התבאסתי מזה, והרגשתי שכל ההשקעה המטורפת שלי במשך שלוש שנים ירדה לטמיון, ואפילו שקיבלתי בסוף ציון טוב אין הכרה רשמית בכך.
אני עכשיו מרגישה שזאת בכלל הייתה טעות להשקיע כל כך בתואר, כי אמנם אני מקבלת את התואר כמו כולם, אבל מבחינה רשמית אני שווה לאנשים שהשקיעו הרבה פחות וסיימו עם ממוצע 70, ולא לאנשים שהשקיעו כמוני וסיימו רק בכמה עשיריות בודדות יותר ממני.
אני בכלל עכשיו לומדת לתואר שני, וכל החוסר הכרה הזה בהשקעה שלי בתואר הראשון גורם לי לרצות להוריד רגל מהגז ואפילו לפרוש מהתואר השני. האם אני מגזימה או שבאמת אין לי סיבה להשקיע אם אני בסוף לא מקבלת על כך הכרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025