שבוע טוב. אני ממש צריכה מילה טובה, עידוד, תמיכה. קשה לי. אני בת 28 גרה עם ההורים. אני הגעתי לסוג של קושי, שאני ממש רוצה לצאת ממנו. אני בחצי שנה האחרונה עובדת מתפקדת על אוטומטית, עד כדי רמה של רובוט וניתוק מהעצמי הולכת ומרחפת בעולם שלי זה מלחיץ מי שחוה את זה . אני לא חווה את החיים כמו שחוויתי, אני לא נהנית כמעט משום דבר. אני בחרדות, אני לא נתמכת על ידי בן זוג כי אין לי, חברות כבר נעלמו, וההורים לא אכפת להם מה אני חשה מבחינתם אני צריכה לדאוג לעצמי(רק לא יודעת איך) . מבחינתם אני גורמת להם סבל ויותר מזה אני נמנעת מאינטראקציה /שיחה איתם מתכנסת בתוך עצמי ולא מדברת .. אני יודעת שאני ילדה גדולה, אבל אני לא יודעת להסביר עד כמה השתנו לי בחיים בתקופת זמן הזאת. אני כבויה ברמות. בחברת אנשים הייתי הכי צחוקים כיף סחבקית היה כיף להיות לידי. פתאום התחלתי להרגיש סטרס מטורף ברמה היום יומית הפך לשגרה, פחדים מחשבות שאני בין אנשים ובחוץ בכלל. לא היה לי את זה, אני מעולם לא חוויתי עצב ומתחים ברמה הזאת. אני בודדה, טוב לי להיות במיטה ולהמשיך לישון.עכשיו יש אחיין ראשון במשפחה, הוא מתוק והכל.אני לא מצליחה להתחבר לשמחה ואני קנאית מאד כן!!!!! אני לא שם ולא פה קשה לי לקבל את העובדה שלאחרים מסתדר והכל מובן מאליו ומביאים ילדים ואני תקועה אחורה, מאד אחורה. אני אשכרה מישהי אחרת.אני לא נהנית מהסבל, אבל קשה לי לקום ולטפל. עד לפני שנה לקחתי רסיטל במשך כמעט שלוש שנים, אחרי ציפרלקס, עזר לי מאד כנראה..... הפסקתי ולאט לאט הכל השתנה. אני כל הזמן בסטרס דרוכה מאד, הגוף לא רגוע בכלל מתח שרירים, לחץ בראש פאניקה. המחשבות נון סטופ. בא לי שקט, חיים של אמונה וביטחון בה'. כוחות מחודשים להיות מי שהייתי ואני עדיין, רק בלי התוספות והכאב. חייבת לציין שאני טיפוס חברותי, אוהב, יש לי צורך גדול מאד בחברה,אבל אנשים משתנים מתחתנים, אני מרגישה היחידה הבודדה במערכה שעוד לא מצאה את עצמה מכל הבחינות. עבודה /זוגיות /משפחה /סיפוק עצמי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות