היי לכולם.
אני בן 16 ואני הומו בארון. הבנתי שאני הומו כשהייתי בערך בן 13. בהתחלה היה לי קשה לקבל את עצמי אבל עם הזמן קצת יותר שחררתי (אני יכול להגיד שאני במחצית מהדרך לקבלה עצמית מלאה). קשה לי, קשה לי ממש. ראשית, אני אתחיל ואומר שהתאהבתי בבן אדם חרא (שככל הנראה הוא סטרייט), ואין לי שום סיכוי כנראה לממש את הקראש שיש לי כלפיו וקשה לי עם זה, קשה לי עם זה כי זה לא עובר לי. זה מתסכל בטירוף וזה הורס לי את השגרה ואני לא מצליח להיפטר מזה כבר כמעט שנה. האובססיביות, הקנאה, האהבה הנכזבת הזאת. קשה לי בטירוף ואין לי את מי לשתף ואני לא מצליח למצוא דרך להשתחרר מזה. לצד זה, גם ממש קשה לי עם היותי הומו בסביבה סטרייטית. כל החברים והחברות שלי כבר התנשקו פעם ראשונה, חלקם מצאו אהבה, חלקם מתנסים מינית...אני מרגיש כאילו נשארתי מאחור. אני מקנא, זה מעלה בי קנאה, קנאה על כך שזה יכול להיות כלכך פשוט, קנאה על כך שהם יכולים לעבור את גיל ההתבגרות בצורה שהיא יותר נורמאלית. היותי הומו הופכת אותי לבן אדם קצת יותר בודד מהסביבה שלי בדיוק בגלל הסיבה הזאת. השונות הזאת מחברים שלי. וזה מתסכל, זה ממש מתסכל. אני מאוהב בבן אדם שאני שונא ואני לא יכול לעשות עם זה כלום ואני בודד, ואני שונה מחברים שלי. אני מרגיש שאני פשוט עובר את גיל ההתבגרות בצורה שהיא ממש אכזרית ואין לי כלים להתמודד איתם. זה קושי שהוא יום יומי ומה שאני לא אעשה לא יעזור לי להירגע. אני פשוט צריך לדעת שזה יעבור. אני מקווה שזה עובר, שבעתיד יהיה לי באמת יותר קל. שאני לא ארגיש כלכך את הפערים העצומים האלה מהחברה שסביבי שאני אתגבר על האהבה הלא ממומשת הזאת ושאני אמצא אהבה הדדית אמיתית...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות