אני בדיכאון. כבר הרבה זמן. לא דיכאון חמור, בלי רצון לפגוע בעצמי. אבל פשוט תחושת לאות מהחיים האלו.
לפעמים יש לי הבזקים שבהם בא לי להצליח להרים את עצמי. אבל אין לי מושג איך להתחיל.
מבחינה כלכלית - המצב שלי על הפנים. אני גרה ביחידה של ההורים כך שאני לא משלמת שכירות וכל השיט הזה.
לעבוד אני לא מצליחה באופן מסןדר אז אני עובדת בעבודות מזדמנות כדי שיהיה לי דמי כיס להוצאות השוטפות.
אני עם 2 תארים, אבל לא עושה שום דבר עם התעודות שלי.
אני מציירת לעולם כאילו סבבה לי במקום שאני נמצאת בו - שזה בעצם כלום. אבל בפנים רע לי וכל יום שעובר רק מעצים את השחור שנמצא לי בלב.
אני לא מנסה להיכנס לזוגיות או להתחיל או לזרום עם כאלו שנראים לי סבבה או כאלו שמתחילים איתי כי אני חושבת שאין לי באמת מה להביא לבני זוג.
יש לי כמה חברים שממש אוהבים אותי ואני כמו מורה דרך בשבילם. הם מתייעצים איתי ומספרים לי על קשיים שלהם וכדו, אני שם בשבילם. ובתוך הלב שלי אני יודעת שההקשבה שלי, ההכלה וחוסר השיפוטיות זה דברים גדולים שאני יכולה להביא לבנזוג. אבל בגלל שאני לא עושה שום דבר של תכלס בתקופה הזאת - ההערכה העצמית שלי שואפת לאפס.
ונסיתי. ניסיתי להרשם ללימודים, למצוא עבודה שיהיה לי בה סבבה, להרחיב מעגלים חברתיים וכו, אבל אני לא מצליחה להחזיק שום דבר כזה ואז אני עוד יותר מתבאסת מעצמי ומרגישה פחות ופחות שווה ופחות יכולה להועיל או לתרום משהו לעולם.
בא לי לצאת מזה.
אני לוקחת ציפרלקס, אבל זה לא באמת משפיע עליי.
איך מתחילים? איזו פסיעה קטנטנה אני יכולה לעשות שתגרום לי להרגיש מסוגלת אבל לא תעיק עלי ברמת המחוייבות האישית.
סתם בשביל רקע - אני ADHD, דתלשית, ועם רקע של זוגיות הורסת שכללה אלימות פיזית ונפשית (אני יודעת שזה חלק מהדברים שתורמים למצב הנוכחי שלי, עברתי טיפול פסיכולוגי שעזר לי לקבל את הדברים שעברתי ולא לשנוא את המקום שהייתי בו. אבל מעבר לזה - אני לא מצליחה להתרומם.)
תודה למי שקרא עד כאן ותודה מראש למי שיענה, יתייחס. יגיב או סתם יזדהה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות