נמצאת בצומת דרכים בחיים ולא מוצאת את עצמי, מה יהיה הצעד הנכון?

שלום לכולם
אני חוששת שרבים נתקלו בבעיה שלי בגיל הזה ובכללי בדור שלנו המון אנשים לומדים לתואר משקיעים מכספם וזמנם ולא באמת עושים איתו משהו מכל סיבה שהיא,או מטיילים במשך כמה שנים ואז לא מוצאים את עצמם...
את האמת אם לומר לעולם לא חשבתי שאגיע לגיל 25 ואהיה במבוי סתום
תמיד הייתי בן אדם מתוכנן לגבי העתיד,בן אדם שלא מבזבז זמן,שחושב שהוא יכול לתכנן את העתיד אבל לצערי גיליתי שזה לא נכון
הכל התחיל אחרי השירות צבאי, עבדתי בעבודה מועדפת ,קיבלתי מענק וישר נהרתי אחרי הלימודים ,שילמתי מכספי במזומן לקורס פסיכומטרי ,והיה לי ברור כמה אני רוצה להוציא ומה אני רוצה ללמוד
אני רוצה לציין שבתיכון סיימתי בגרות בהצטיינות והייתי תלמידה ממש טובה שקדתי על הלימודים מאודד
גם בפסיכומטרי נושאים מסוימים היו קלים וחלק יותר קשים .. אבל שם לא צלחתי. הרגשתי לא מוכנה לקראת המועד ודחיתי בעוד שלושה חודשים משמע למדתי לפסיכומטרי חצי שנה ולא 3 חודשים כמו כולם... קיבלתי ציון גרוע מאוד מתחת לממוצע .. משהו שגרם לי לוותר על כל הרעיון הזה ולראות בפסיכומטרי מבחן שהוא לא באמת משקף משהו ,הוא שאב ממני המון כוחות נפשיים ולכן החלטתי לשים פאוז ולחסוך כסף ,עברתי בין כמה עבודות עד שהגעתי לעבודה טובה בביטחון שעבדתי בה שנתיים ואפילו התקדמתי בה והייתי אחראית משמרת
באותה נקודה הייתי כבר 3 שנים משוחררת ,כשהיה לי קצת כסף שחסכתי החלטתי לטוס לחודש של טיול ..לא משהו רציני וכשחזרתי החלטתי להתפטר מהעבודה שעבדתי בה ולחפש משהו עם שכר מתגמל יותר
המחשבה על הלימודים תמיד הייתה שם ,קראתי המון על פסיכולגיה ומדעי התנהגות , וחשבתי אפילו ללכת ללמוד צילום כי זה משהו שאני אוהבת
אבל לא יכולתי בשום נקודה להתחיל כי לא היה לי את הכסף ללימודים
כשעזבתי את העבודה בביטחון התחלתי לחשוב מה אני הכי צריכה והגעתי למסקנה שהדבר שייתן לי פוש הכי הרבה זה כסף .
כי כסף זה אמצעי לעשות איתו הרבה דברים ,והיה לי הרבה מטרות
לכן החלטתי לטוס לעגלות בחו"ל והייתי שם חצי שנה . חזרתי לפני כמה ימים ולא עם הכסף שתכננתי לחזור
אמנם עשיתי שם כסף ומשכורות אבל הרבה מתחת למצופה והרבה מתחת ליעד שהצבתי לעצמי
אני משתדלת תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהגיד לעצמי שהיו לי הרבה הוצאות שם,חייתי שם , מגורים,מחייה,בזבוזים .. ועם זאת כן חזרתי עם כמה דולרים בכיס וכמובן הרבה ניסיון במכירות ,וניסיון לחיים ככלל
אבל .... הנה אני פה ,עוד מעט בת 25
ללא לימודים או השכלה
ללא עבודה או עסק
ללא בן זוג ...
זה מתסכל
מצד אחד... אני אומרת לעצמי אוקיי מה הלחץ ? אז לא הצליח פה לא הצליח שם ,חווית ,ניסית , עבדת בהרבה מקומות , ראית קצת עולם , את עדיין צעירה וכל החיים לפנייך ואין לאן למהר פשוט לסדר את הראש ולחשוב לאיפה הולכים מעכשיו

מצד שני אני אגלה משהו קטן עליי,אני בן אדם מאוד טוטאלי בכל דבר שאני עושה בחיים ,זאת אומרת שאני נכנסת למקום אני %100 כל כולי שם, זה למה אני מקודמת..ומוערכת בכל מקום..
עבדתי כל כך קשה בכל מקום שבו הייתי , הזעתי דםם אבל מה זה משנה אם היום אני כאן , בלי שקל ,או חיסכון כלשהו ובלי עתיד נראה לאופק
שלא תבינו לא נכון ,לא עזבתי מקום מסוים כי היה לי קשה והרמתי ידיים
כל מקום שעזבתי עשיתי זאת אחרי חודשים של מלחמה עצמית וחוסר וויתור ומיליון צאנסים ... אני בחיים לא מוותרת מהר , תמיד מנסה עוד ועוד עד שלא רואה יותר טעם
תגידו שזה הכל בראש .. או לא יודעת..

אין לי עזרה מהורים או משהו בסגנון , כל החיים דאגתי לעצמי
יש לי אם חד הורית והמצב הכלכלי בבית לא משהו ,אף פעם הוא לא היה משהו , ותמיד הייתי כאן בשבילה כדי לעזור

יש לי כמה רעיונות לעבודות זמניות שיכולות גם להיות לאורך טווח עם שילוב של לימודים או קורס מקצועי כלשהו .. כמו קורס של שיווק ומכירות .. שמשם אוכל להמשיך לעבודה בתחום או לפתיחת עסק

אבל העניין הוא שאני מבולבלת , אני גם כל כך רוצה לנוח מכל המירוץ הזה שאני חווה ,הטיול היחידי שעשיתי אחרי צבא זה טיול של חודש
כשעבדתי בחו"ל חצי שנה לא בדיוק ראיתי את המדינה זה יותר עבודה-בית
אז מצד אחד יש בי צד מאוד עייף וחסר כוחות ומצד שניי אני תופסת את הראש ואומרת ראבקק אין לי זמן לעצור אני כבר בת 25 אוטוטו ואני חייבת לתפוס את עצמי בידיים , כי הזמן לא עוצר , והחיים קצרים ... אני מבועתת מפחד בין הרצון לעשות מה שאני רוצה ולקחת את החיים באיזי לבין העתיד שצועק לי שעכשיו אני צריכה לדאוג לו כי אם לא אדאג עכשיו כשאני צעירה, אם לא אבנה את הקריירה שלי בגיל הזה לא יהיה לי כלום כשאזדקן ....

אשמח לעצות