היי כולם.
קשה לי מאוד מבחינה נפשית
הפנמתי שהחיים ממשיכים הלאה ומה שלא עשיתי כשהייתה לי הזדמנות-לא יחזור
אני חושבת על כל הימים שלא הלכתי ללימודים, אני חושבת על כל החוויות שלא חוויתי
האמת שאני גם חושבת על אלה שכן, וממש נקרע לי הלב
אני מבינה שאני לא אחזור יותר לבית ספר, אני לא אראה את אותם ילדים באותן סיטואציות
אני פספסתי כל כך הרבה כי הייתי עסוקה בלתקן את עצמי ממשבר שעברתי, כשפשוט לא חוויתי את התקופה הזאת במלואה
אני חושבת על כל זה ואני רוצה לבכות
אני לא רוצה לגדול, אני מבינה מה המשמעות של זה, אני מבינה שבמשך הזמן אני אצמח ואחרים ינבלו
אני לא רוצה שאנשים מסביבי ימותו מזקנה, אני לא רוצה להיות עדה לדברים האלה
אני כל כך רוצה לחזור ללימודים ולחיות את התקופה הזאת שוב ושוב ושוב בדרך הכי טובה שיש (מה שלא עשיתי כשיכולתי), אני נשבעת שלא הייתי מפספסת אפילו יום אחד אם הייתה לי את ההזדמנות לחזור לזה
אני מתגעגעת לכל כך הרבה אנשים שאיבדתי בדרך, את רובם הרחקתי מעצמי-מרצוני
כל כך קשה לי ככה
מצטערת על כל הפריקה המכבידה הזאת, אבל לא קל, והקושי אכזרי
אני בנקודה שאני אבודה ומעבר לזה מרגישה אובדן ענק
איך להתמודד עם הרגשות האלה?, איך אני יכולה להשלים עם העובדה שככה החיים עובדים ושאין לי מה לעשות בקשר לזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות