מרגישה בדידות ודיכאון ומפחדת שהמצב לא השתנה, איך להתמודד?

שלום לכולם, אני אנסה לתמצת
אני מרגישה המון פעמים דיכאון ובדידות ואובחנתי גם לאחרונה בגיל 19 עם דסטמיה ותסמונת אספרגר אחרי שנים מיגעות של תהייה מה יש לי ואבחנות אחרות וטיפולים וחרדות קשות.
החיים שלי מאוד מושקעים אמא שלי תמיד לקחה אותי לאיבחונים וטיפולים וניסתה ומנסה לעזור.
יש לי מזל שיש לי אמא כזאת .
עברתי חיים לא פשוטים עם מורדות ועליות המון חרדות ועדיין מתמודדת עם הרבה קשיים
הרבה אכזבות מאנשים, קשרים נותקו מהתיכון ונותרתי ללא חברות .
רק ב5 שנים האחרונות יצרתי קשר וירטואלי עם אנשים ואפילו נפגשנו ו 2 מהאנשים שהכרתי הפכו לבני זוג שלי
עכשו יש לי קשר חזק וטוב עם המון אהבה עם בחור שרוצה להתחתן איתי אפילו.
אבל אני מפחדת גם שהקשר יגיע לסיומו ועם כל הטוב אני גם לא מסופקת מהקשר הזה בלבד
היתי רוצה חברות ועוד אנשים סביבי ..
כמו שלבחור שאני איתו יש , אני לפעמים מרגישה אכולה מקנאה שאני רואה אותו מדבר בטלפון עם חברים ו דברים בנאלים שלאנשים יש בחיים..והוא יודע את זה ומאוד משתדל אבל הוא גם לא יכול לעצור את החיים שלו בשבילי.
והדברים האלה גורמים לי להרגיש דיכאון חרדות שאולי המצב שלי לא השתנה, ובדידות וריקנות. ושהזמן עובר וגם יש לי חרדה מלגדול שזה בכלל מקשה ומכביד עלי...
וחשוב לי לציין
שאני אדם מאוד אופטימי מטבעי
אבל אני פשוט מפחדת שהמצב שלי לא השתנה ואף פעם לא יהיו לי חברות טובות . ניסיתי לחזור כבר לקשרים מהעבר אפילו אימא אירגנה לי מסיבת הפתעה עם חברות מהתיכון ש"אספה אותם" זה הרגיש לי עצוב שהיא משקיעה מאוד ורוצה לשמח אותי אבל שכולם מתקדמים ואני תקועה במקום..
יש לי מיומנויות חברתיות, אני נראת טוב אני יודעת להיות חברה טובה
גם חשוב לציין שרוב המסגרות שהיתי בשנעם האחרונות ואפילו בבית ספר (הביתספר היה גדול והיו לי חרדות בתקופה זו ככה שנעלמתי הרבה ולא הגעתי) לא התאימו לי בין עם זה עבודות או חוגים, אז לא היתה לי מסגרת ארוכת טווח חוץ מהחוגים שאני מצליחה להתמיד בהם פה ושם
לרוב אני מצליחה למצוא אנשים במקומות שאני הולכת כרגע אבל או שהם מבוגרים או שאני לא מצליחה להתחבר אליהם
יש לי סל שיקום ממשרד הבריאות ומשרד הרווחה לרוב שם יש אנשים מבוגרים או אנשים שלא מתאימים לי
אני עוברת המון קשיים אבל לא נראים לעין לאף אחד ורוב האנשים שהכרתי במסגרות האלה הם בתיפקוד נמוך ואני מרגישה שהם לא מתאימים לי.
אני מרגישה חצויה בין שתי העולמות העולם הנורמלי והעולם של השיקום והקשיים שלי.
ולא מוצאת אנשים שהם בין לבין כמוני
יש לי המון כשרונות בעיקר באומנות וכרגע אני עובדת.על.לפתח אותם והולכת ללמוד בביתספר לאומנות.
אך כמו שאמרתי מפחדת שאהיה בודדה תמיד ...הזמן עובר ומרגישה שדברים שאני רוצה לא באמת משתנים למרות כל ההשקעה שלי הנפשית והרצון לשנות את המצב .עברתי תהליך.מאוד ארוך טיפולים, אכזבות מאנשים,נסיונות לפגיעה עצמית ועוד ועוד.... אבל כיום אני במקום יותר טוב מבחינה נפשית אבל שוב כמו שאמרתי מרגישה המון פעמים ריקנות ובדידות . למרות מה שיש לי בחיים .
תודה מראש למי שמנסה לעזור