זה כאילו הראש שלי מתוכנת בצורה שכל דבר שאני נתקלת בו אני ישר רואה מה התקלות.
תמיד הייתי ככה, אבל לאחרונה זה מפריע לי, בעיקר עם אנשים, ועם חבר שלי הראשון שרציני:)
נגיד עם המשפחה בבית, אז אבא שלי חוזר מקניות וישר אני רואה מה הוא פיספס ולמה הוא לא קנה את זה ואת זה. וזה לא שאני באמת כועסת עליו, זה פשוט יוצא ככה. ואז ישר הוא מתגונן כזה ואני אומרת לו טוב לא התכוונתי שאתה לא בסדר רק שככה וככה עשית לא בסדר.
חח מצחיק שאין לי דוגמאות טובות שיעזרו לכם להבין עכשיו. אבל זה בעיקרון מה שקורה. זה גורם לכולם להתעצבן עליי, כי אף אחד לא אוהב לשמוע שהוא לא עושה טוב. וישר אני מתנצלת כי באמת לא היה אכפת לי מהם זה לא שהתרגזתי, פשוט ראיתי משהו לא בסדר..
זה קורה לי גם עם עצמי כל פעם שאני מסתכלת במראה אני רואה רק מה לא בסדר. וזה יכול להיות אחלה כי אז אני יודעת מה אני רוצה לתקן, בבגדים שלי ובשיער וכו'. וזה יכול להיות ממש מדכא כי יש דברים שאני לא יכולה לשנות.
אבל אני כן חושבת שאני נראית טוב ואני כן מקבלת פידבקים טובים, אז אני רוצה פעם אחת להיות מסוגלת להסתכל במראה ולהיות לגמריי מרוצה.
ואני ציירת, אני מציירת דיי טוב, ממש כמו תמונה. אבל כל ציור, אני רק רואה מה צריך לשפר וכמה זה לא מוצלח כמו שרציתי.
העניין המרכזי שמפריע לי הוא עם אחרים, כי אני מעצבנת, גם את עצמי, כשאני עושה את זה. ואז ישר אני כזה חוזרת בי ומסבירה ובלה בלה אבל זה לא משנה, זה רק גורם לי להישמע מטומטמת וזה עדיין מעצבן ופוגע בכולם.
כשניסיתי לחשוב על למה אני כל הזמן רואה רק את הבעיות, הבנתי שזה לא חדש, אני תמיד עשיתי את זה לעצמי בראש. והבנתי שזה מאוד מפריע לי גם כשאני עושה את זה לעצמי.
חח יודעת שחפרתי ושזה לא נושא מעניין אז פליז אם הגעתם עד לפה תכתבו לי משהו. כי יכול להיות שאתם היחידים... :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות