היי, askpeople צריכה לפרוק במקום שלא ישפטו אותי בו ויתנו לי את הדעה הכי כנה שיש
מאז ומתמיד הייתי אדם מאוד אופטימי ושמח אך קרה סוויץ בחיי לפני כמה שנים ומאז איבדתי את כל מי שהיה איתי לאורך תקופת הילדות, העדפתי להתנתק ולהתחיל מחדש השתנתי לרעה אם זה להיות כזו שאף אחד לא מתחבר אלייה אחת שתמיד יושבת בצד ואחת שנמאסה על ההורים.
אני מנסה לחזור לעצמי אבל הקטע של להתחבר לאנשים קשה לי. לא מסוגלת לגשת ולשבת עם אנשים שאני לא מכירה זה מרגיש לי מגוחך ונואש.
הדבר היחיד שאני עושה זה להיות בפלאפון הזנחתי את כל התחביבים שלי מתוך זה ש"אין לי כוח לכלום" הכל נהפך לחסר משמעות עבורי והפוש שדוחף אותי זה שבמסגרת הבאה יהיה טוב והכל ישתנה.
לפעמים אני מרגישה ריקנית ומנסה לחפש את המשמעות והתפקיד שלי בעולם מתוך סקרנות ורצון להמשיך ולהתפתח.
אשמח להצעות או לשמוע מצבים דומים שקרו לכם ואיך התמודדתם איתם.
(חשוב לי להדגיש שזה לא בקטע אובדני או משהו בסגנון מאחר שאני שמחה לעיתים המצבי רוח משתנים אצלי מאוד מהר)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות