תודה קודם כל למי שנכנס וקורא את מה שכתבתי פה ☺️
אז ככה המצב התחיל כבר לפני שנה וחצי, ריבים עם ההורים, לחץ מהתפקיד שעשיתי ביחידה שלי ואחרי זה התווספה לה היציאה מהארון בפני ההורים..
אותה תקופה של שנה וחצי הסתיימה בחודש אפריל השנה והשאירה כמה צלקות.. בזכות זה שבצבא היה לי את השקט שלי , המשפחה שלי קיבלה אותי כמו שאני והיה לי פשוט טוב..
הכל חזר על עצמו לפני חודש..
אחותי נפטרה מסרטן וזה זיעזע אותי ברמה שלא הגבתי כלפי המוות בכלל, לא בכיתי לא כלום, ההפך ביום שהיא נפטרה אני אמרתי מעליה את בקריאת שמע ישראל ואחרי זה שהתקשרתי לספר לחברים פשוט התחלתי לצחוק בלי סוף, עברה השבעה וביום שאחרי הודיעו לי שאני מתגייס לקבע.. בהתחלה שמחתי מהעניין כי וואלה זה משהו שרציתי בתפקיד שאני אוהב.
שהגעתי למקום שאני צריך להיות בו הבנתי כמה רע וקשה שמה כי אין אף אחד לפרוק אליו ולדבר איתו וכמה אתה יכול לשקר לכולם שהכל בפנים רקוב. אני בתפקיד כבר חודש ואני מרגיש שאני לאט לאט מאבד אותי וחוזר לאותה תקופה..
אני מנסה לשנות את עצמי אבל אני לא מצליח.. אני לט מצליח להסתכל מה יהיה האלה כי מבחינתי לסיים את החיים עכשיו שאני מרגיש שמיציתי הכל..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות