אני כבר שנתיים באותו מצב סטטי, בלי שינוי.
כל יום נהיה כמו הקודם, בלי יותר מידי ריגושים. הבוקר נהיה מועקה, הידיעה שעוד יום נגמר מרגיעה.
שלא נדבר על זוגיות שלא מגיעה משום מקום, כבר המון שנים.
ולא כי חסר לי משהו, ככה אומרים בכל אופן. וכן אני גם מודע לעצמי מאוד, חיצונית ופנימית.
כאילו החיים שלי החליטו לעצור את עצמם, כאילו יש להם רצונות משלהם. ואני?! מוצא את עצמי חסר אונים מול המציאות שחוזרת על עצמה, ואין שם אף אחד שיהיה לצידי.
מרגיש בודד לא כי אני באמת בודד, הבדידות היא מבפנים. תחושה נוראית שלא פוסקת, לא זוכר את הפעם האחרונה שצחקתי כי באמת משהו הצחיק אותי. שלא נדבר על תחושת אהבה שכבר שכחתי מה היא.
וסקס..?! גם נהיה משהו יוצר טכני מאשר רגשי.
האפטיות תוקפת מכל צד.
שמעתי כל כך הרבה קלישאות, וכל כך הרבה ברכות ושום דבר פשוט לא מרים. ניסיתי הכל, ללמוד מקצוע אפילו עוד אחד... לשנות גישה לחיים ולהאמין בכל הכח גם אם המצב מראה אחרת.
והמצב לא מפסיק, רק מחמיר. כבר מגיע לשלב של תרופות (ללא מרשם) רק כדי ליצור תחושה של רגע, להעביר את העצב, את הדמעות והסבל הזה שמקנן בי בלי סוף.
מרגיש שאיבדתי את עצמי,
את התשוקה לאהוב ולהיות נאהב,
את השאיפות והמטרות,
את הכוחות,
את החיוך מבפנים,
את המבט הנוצץ,
את האושר האמיתי שלי...
מרגיש שאני כבר לא אני,
מרגיש שאין לי ייעוד כאן.
מרגיש אבוד,
חי מת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025