שלום לכולם,
אחרי הרבה זמן שרציתי כלב סוף סוף הבאתי גור מדהים שאיתי כבר חצי שנה.
אני מטפלת בו,קונה לו אוכל,חיסונים,מוציאה אותו לטיולים,משחקת איתו,בקיצור מנסה להעניק לו את החיים הכי טובים שיכולים להיות לו.
למרות כל הכייף הזה,קשה לי...
אני מרגישה שאני עוצרת את החיים שלי,כשאני יוצאת עם חברים אני חוזרת מוקדם רק כדי שהוא לא ישאר לבד אפילו שעה,ולפעמים גם לא יוצאת רק כדי שהוא לא יהיה לבד.
כשאני יוצאת מהבית תמיד יש לי רגשות אשם ואני חושבת רק עליו ולא תמיד מצליחה להנות.
יש לי המון דאגות על הראש מאז שהבאתי אותו,אני יודעת שזה לגיטימי להשאיר כלב לבד בבית,בכל זאת רובנו אנשים עסוקים ביום יום אבל אני לא מצליחה לקבל את זה, אני מרגישה שאני פוגעת בו בכך שאני משאירה אותו לבד.
לכן הוא לא רגיל להשאר לבד כי רוב הזמן אני איתו, בקרוב אני מתגייסת לצבא והוא יצטרך להשאר הרבה בבית עד שאחי יחזור מהבית ספר שזה בסביבות שלוש,אני ממש דואגת וחושבת רק על זה...
אני תמיד ידעתי שכלב זה אחראיות וכייף לי הגידול בו,אך בנוסף גם המון דאגות,שלרוב הם לשווא.
איך לטפל בזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות