מראה כלפי חוץ שאני בנאדם חזק, נחושה, אופטימית, יודעת מה אני רוצה בחיי וחייכנית.
אך בתוך תוכי.. אני ההפך הגמור..
יש לי הרבה מצבי רוח ואני מסתירה זאת.
יש לי חברות ואני יודעת שיקשיבו לי, אבל אני גם יודעת שלא יעזרו לי הרבה..
בגדול, רק אני יכולה לעזור לעצמי ולהרים את עצמי בכוחות עצמי.
ואני כל כך משתדלת, כותבת לעצמי דברים מחזקים, רואה סרטוני מוטיבציה..
ואז אני שוב נשברת, שוב מתכנסת בתוך תוכי ובוכה..
ואין לי למי לפרוק.. לדבר.. לא מרגישה בנוח לדבר עם חברות כי בנוסף הן לא יבינו אותי.
ואני מרגישה כל כך לבד, בודדה בעולם הזה..
לפעמים אני תוהה למה אני בכלל קיימת ועד כמה שבא לי להעלם מהחיים האלו, פחות כאב, פחות סבל, פחות דמעות..
אבל אני יודעת שאכן יש בי הרבה מה לתת ולתרום בעולם, אני משמחת הרבה אנשים, עוזרת להם..
אני טובת לב, יותר מידי וחושבת על הכל מהכל.
ואני שואפת להגשים את חלומותיי שאחד מהם זה להרצות בפני קהל גדול על תכלית החיים..
ואני יודעת שדווקא בגלל מה שאני עוברת עם עצמי, זה מה שיגרום להזדהות עם אחרים ולעזור להם.
זה גם מה שמחזיק אותי קצת וגורם לי לא לוותר לעצמי כי אני רוצה להוות דוגמה בשביל אחרים..
אבל בנתיים.. אני נלחמת עם עצמי בלי סוף, קשה לי ממש.. בעיקר על זה שאני מרגישה לא מספיק טובה.. לא מספיק שווה.. לא מספיק חכמה.. לא מספיק מי שאני באמת.. או מה שאני באמת רוצה להיות..
גם לפעמים אני תוהה איך אנשים נמצאים בחברתי?
יש לי חברה שאנחנו מגדירות אחת את השנייה חברות טובות מאוד, אבל הרבה פעמים יוצא לי שאני חושבת מה היא מוצאת בי כחברה, איך היא אוהבת אותי איך שאני ואיך היא בכלל מחשיבה אותי כחברה..
כנ"ל עם אנשים..
איך ממשיכה מפה? :/
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות