כשהייתי בן 5 גיליתי את האהבה הראשונה שלי: קולנוע. זה הצליח לתפוס אותי וגרם לי כל הזמן לחשוב. העניין שלי בזה אחרי 13 שנה (אחרי שהייתי מאות פעמים בקולנוע, בפסטיבלים ופגשתי כמה מהיוצרים החשובים בכל הזמנים) התחיל משום מה לרדת ואני מנסה כל הזמן להחזיר לעצמי אותו ולא מצליח. חשוב לציין שהייתה תקופה שהייתי רק רואה סרטים אבל היא כבר מזמן מאחוריי ושילבתי אותה עם מערכת יחסים ראשונה שבדיוק נגמרה עכשיו אחרי שנתיים (בהסכמה מצד אחד אך עם הרבה חשש וחוסר וודאות אצל שני הצדדים) ואני עדיין חושב עלייה הרבה ומרגיש לפעמים עצוב ממש ולפעמים כאילו כלום לא קרה. אני מוצא את עצמי מתרחק מאנשים ומתקשה להתבטא (והרבה פעמים כשאני כן מתבטא, אני עושה את זה בציניות או בחוסר התחשבות ובכנות מלאה לא משנה מי עומד מולי). אני חושש להתגייס לצבא מתוך פחד שהוא יהווה את הקש האחרון בכל תחומי חיי הקודמים ויכוון אותי לא בכוונה תחילה לדרך שתביא לי בעיקר סבל (שוב, זה עדיין בגדר חשש). כל זה גורם לי למצב שאני לא מוצא סיבה הגיונית לקום מהמיטה וכשאני עושה את זה, אני מתעצבן בקלות ומוציא אגרסיות בכל מיני דרכים שונות (או מכה דברים, או צועק לכרית, או בוכה או מנסה "לענג את עצמי" הרבה עד למצב שאני מתרכז בהרגשה של זה ומתנתק מהכל). חלק מהתסכול שלי היה גם בזמן מערכת היחסים (בחודשים האחרונים) והיה אחד הגורמים לפרידה. בקיצור, אני מרגיש הרבה מאוד בלבול ומתוסכל ואם תוכלו לייעץ לי מה כדאי לי לעשות או אם כדאי לי ללכת למקום כלשהו שיעזור לי, זה ממש יעזור לי❤
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025