בשנה האחרונה עבדתי מאוד קשה כדי להתקבל להנדסה מסוימת בטכניון. עשיתי פסיכומטרי כמה פעמים וגם שיפרתי בגרות אחת. אני מרגיש שהתחום שבחרתי לעצמי בהחלט מתאים לי ואני שמח שהיה לי את כוח הרצון לעבוד קשה שהביא אותי לאן שהגעתי. ולמרות כל זה... אני מרגיש שיהיה לי מאוד קשה לעזוב את הבית, לעבור מהמרכז לדירת שותפים בחיפה, להתנהל באופן עצמאי כמעט לגמרי, להתחיל פרק חדש עם אנשים חדשים. נוסיף לזה את הלימודים שהם ברמה גבוהה ויש דרישות תובעניות מהטכניון...
אפילו בצבא יכלתי להתנחם בזה שיש אווירה כזאת ושכולם פחות או יותר באותו המצב, אבל בתור סטודנט לעתיד אני מרגיש שונה ושכל אחד הוא קודם כל לעצמו. אני לא מרגיש כרגע צער על ההחלטה שלי ללכת לטכניון אבל אני מודה שהיה לי יותר קל מבחינה נפשית להמשיך לגור בבית עם ההורים וללמוד קרוב יותר. אני מאמין שאלו תחושות שעוברות עם הזמן ושזה מרגיש ככה רק בגלל ההתחלה, אבל כרגע זה קצת מלחיץ אותי. יש עוד אנשים שחוו את מה שאני מדבר עליו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות