היי,
האמת שאני קצת מפחד לכתוב כאן מהפחד שאשתכנע שאני מדוכדך ואשלים עם זה... אבל זו פעם ראשונה ואולי זה יהיה לטובה.
הצרות שלי לא גדולות בחיים, האמת שהן זוטות לעומת צרות של אחרים אבל יש רגעים שהייתי רוצה לעצור ולחייך וששום מחשבה לא תיקח לי את זה.
אני חיי במצפון תמידי שלא עשיתי מספיק בחיים ובזמן שיש לי, ובכל רגע שאני לא עושה כלום זה רק יותר מדכדך.
יש עלי המון ציפייה מהסביבה ואני מוערך יתר על המידה באופן שגורם לי לתהות איך הם חושבים ככה. אני זוכה למחמאות שאני לא זכאי להן אפילו מאנשים שאני לא מכיר או שהרגע פגשתי, הם פשוט בונים לי תדמית מושלמת שאני מנסה בכוח להתאים לה ומרגיש שנכשל בכל פעם מחדש.
בבית ספר כולם חשבו שאתגייס ליחידה מובחרת בצבא, אז זה מה שהגדתי לעצמי וזה מה שעשיתי, וזה עדיין לא הספיק כי הייתי יכול להגיע ליותר. כל תקופת השירות נלחמתי לסיים מצטיין מסלול אבל אחרי שנה וקצת נאלצתי לעבור ניתוח ולהצטרף לצוות אחר שלא מכיר אותי, אז התאמצתי ויצאתי לפחות לפיקוד אבל גם זה לא הספיק.
השתחררתי מהצבא וויתרתי על טיול גדול כדי שאוכל להיות רופא, אבל למרות שאני מאמין בעצמי שאצליח לעשות את זה וגם עמוק בלב יודע את זה, אני לא חושב שזה מגיע לי.. יש כל כך הרבה טובים ממני ואמנם אני אשקיע הכל כדי להיות שם לפניהם אבל ברגע שאעצור שוב יהיו טובים ממני שאולי לקחתי להם את המקום.
אני מתאמן 5 פעמים בשבוע, לומד כל יום ועובד... והכל רק כדי שארגיש בטוח שאני טוב כמו התדמית שיצרתי לעצמי. בכל יום שאני לא קם מהשעון מעורר או לא מספיק את כל התוכניות שלי אני פשוט קורס נפשית ומשתדל כמה שיותר להסתיר את זה שאף אחד לא ידע.
גם כשאני יוצא מהבית לסידורים ופוגש אנשים שאני לא מכיר אני מקבל מחמאה על המראה שלי ששוב יוצרת לי תדמית שלא מגיע לי אותה ואני נאלץ שוב לנסות להתאים לה. השנייה סיפוק הזה ממחמאה גורם לי לכל כך הרבה נזק אחר כך.
הלוואי והייתי יכול לצאת לחופשה שהזמן לא בורח לי בה ולחזור עם כוחות מנטליים להמשך. זו מועקה מטופשת שיושבת עלי ונדמה שלא יהיה לזה סוף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות