את אישתי הכרתי בצבא בתקופה שיצאתי עם חיילת מהיחידה שלנו במשך שנה והיא הייתה ידידה באותו זמן. יום אחד (אישתי-הידידה באותו זמן) אמרה שהיא ראתה את החברה שלי במועדון כשהגיעה לשם מתנשקת ומתחרמנת עם גבר. היא ביקשה שלא אספר לחברה שראיתי את זה, כי בהמשך הערב היא אמרה לה שלום וחשבה שאם אספר על הבגידה יידעו ישר שזו היא שסיפרה ולא נעים לה כי כולנו באותה יחידה ומתראים כל יום וזה עלול לגרום לה להסתכסך איתה כשהיא רק רצתה לעזור לי ושיכנעה אותי שהיא שרלילה ושאני צריך להיפרד ממנה ללא שום הסבר כי זה גם ככה לא חשוב הסברים כשיש בגידות וכו וכך היה, נפרדתי בלי להגיד לה שזה קשור לבגידה
כמעט עשרים שנה שנה אחרי, הידידה הזו הפכה לאישתי עם שלושה ילדים, התחלנו לדבר על הצבא ולהעלות צחוקים זיכרונות ובין היתר היא שאלה אותי אם אני זוכר שיצאתי עם ההיא אמרתי לה בקושי זוכר ואז נזכרתי ואמרתי, השרלילה הבוגדת
ואז אישתי התחילה לצחקק ולהגיד שהיא בכלל לא בגדה, פשוט אמרה "רציתי להפריד ביניכם ושתהיה שלי, אז לא יודעת מאיפה הקרצתי סיפור על נשיקה במועדון" שאלתי אותה אם היא רצינית במה שהיא אומרת היא אומרת בקלי קלילות, "כן אבל מה זה כבר משנה עכשיו?! שטויות של ילדים וילדות...הייתי בת 18, זה גיל של שטויות, וזה בכלל לא אמור לעניין אותך כרגע" ועוד מלא תירוצים וגם כן אמרה שלא חשבה שהקשר הזה משמעותי בעיניי גם ככה ושלא חשבה שאאמין לזה כל כך
איך לעזעזל אני אמור להגיב לסיפור הזה? מצד אחד זרמו הרבה מים בנהר ונכון התחתנו וילדים אבל מצד אחר! קשה לי שלא לחשוב למה האישה הזו מסוגלת אם זה מה שהיא עשתה?
וכשאני מפשפש בזיכרוני ומנסה להתאמץ אני זוכר שאפילו לקחתי את הבגידה מאוד קשה וכל הזמן דיברתי על זה עם אישתי-הידידה, כמה שזה כואב לי ואני לא מאמין והיא בשום שלב לא חשבה לומר לי שהיא סתם שיקרה. אחרי זה באמת התחלנו לצאת ושכחתי ממנה.
לעשות על זה רעש או פשוט להבליג על זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות