היי, כפי שכתבתי בכותרת אכן הדילמה היא כזאת: בזוגיות של 17 שנים עם אדם שחולה במאניה דפרסיה בהכחשה מוחלטת. מתוך ה 17 שנים האלה אנחנו נשואים 8.4 שנים, ולנו 5 ילדים מקסימים. עד לפני חודשיים לא ידעתי שאכן חייתי עם חולה מ.דפרסיה, רק לפני שנתיים בעקבות מצב טראומתי שעבר (שעם הזמן המצב הפיזי עבר, אך הנפשי נישאר) והוא התדרדר לסמים קנאביס + חשיש וזה גרם להיתפרצות המאניה הסמויה שהייה תמיד קיימת. וזה הוביל להיתנהגויות איומות ונוראיות מצידו ששום דף או כתב לא יכול להכיל, שזה התקפי זעם, הזיות, פרנויות, האשמות שווא, השפלות, עוגמות נפש של ממש, וזה הקרין גם על הילדים. מאחר והגיעו מים עד נפש החלטתי לשים לזה סוף ז"א להיתגרש..וניסיתי לדבר איתו בכל דרך אפשרית שינסה לקבל עזרה אך אין עם מי לדבר כל מה שהוא עושה מאשים אותי בהפוכה.... בדיעבד מסתבר שחייתי בשקר מוחלט עד לפני 6.5 שנים מסכת של שקרים שכוללים בגידות שהוא בעצמו לא זוכר כמובן מכחיש, והישתמש תמיד בסתר בסמים, אך אני יודעת זה לא האישו כי זה חד משמעית עבודת חקירה שנעשתה ואין פה צל של ספק במה שאני אומרת..פתחתי בהליך גירושין כי זהו אין טעם הבנאדם היום נחמד מחר שטן אי אפשר אפילו לפתח איתו שיחה.אני ממש פגועה ומאוכזבת מאוד חייתי עם אדם שלא הכרתי בכלל, ידע גם אך להרדים אותי בעמידה, אדם מפולפל יודע לדבר ולעשות הצגות ונתן לי לסמוך עליו במאה אחוז כי לא ראיתי היתנהגות מחשידה. מרגישה מרומה רק בעקבות המשבר מלפני שנתיים הדברים התגלו לי עכשיו. שאלתי היא יותר למי שמכיר וחי עם המחלה אך חיים עם זה כאשר האדם מכחיש שאין לו בעיה?, במידה ויודה בבעיה אישפוז ולאחר מכן עם כדורים מי מבטיח ששוב לא תהיה היתפרצות של המאניה דפרסיה?, זאת מחלה כרונית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות