שלום לכולם. הייתי בדיכאון בתיכון 3 שנים רצוף ואחרי שנה הייתה לי עוד שנה של דיכאון...
אני עכשיו בת שירות לאומי בקופת חולים בשנה הראשונה שלי 3 חודשים ולא כיף לי... הייתה לי חברה אחת שסיימה את השירות שלה אז זה רק אנשים שעובדים שם עד הפנסיה. אף פעם לא הייתי מקובלת ועכשיו כשהיא הלכה הקשר נותק וקשה לי להיות שוב בודדה ורק לעבוד ולישון. בינתיים אני עובדת אבל מחפשת מקום אחר. התקנים האחרים שבדקתי לא בשבילי כי קשה לי נפשית איתם (ילדים אוטיסטים, קשישים ואנשים עם קשיים.... אני יודעת שאני אכנס לדיכאון כי קשה לי לראות אנשים סובלים, ועבודה משרדית שזה מה שאני עושה עכשיו זה משעמם כי נותנים לי להתקשר לאנשים לבדיקות וכאלה, זה לא מרגיש שאני משמעותית למרות שביקשתי עוד דברים).
אני בודדה כי אני סגורה. אני עדינה ומפונקת מאוד (מודעת לעצמי) בקטע שקשה לי עם ג'וקים ועכברים וכל מה ששמעתי שהולך בחדרי האוכל בצבא... וגם לקום בחמש בבוקר לרכבת זה קשה כי אני עצלנית כי התרגלתי כל היום לישון.
אף אחד לא מאמין שאצליח להתגייס כי קשה לי בעבודה משרדית אפילו. לא ההורים, אחותי (שסיימה טירונות בדיוק ותהיה במשרד הביטחון ואני לא אפרט יותר), ואחי שלומד י''ג-י"ד.
יש פה אנשים עדינים עם חרדה חברתית ודיכאון שהתגייסו והצליחו להרגיש משמעותיים? אשמח גם לשמוע על הצבא מכל מי שהתגייס. תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות