שלום,
אני תכף בת 21 ומרגישה כאילו עברתי צרות של בני 70.
ההורים שלי גרושים ולא בקשר כבר כמה שנים טובות, בקשר גרוע מאוד דרכי בעיקר ז"א כל היום מתלוננים אחד על השני דרכי בכל עניין אם זה בחינוך של שאר הילדים, הוצאות כלכליות וכו'. ניסיתי כבר מאות פעמים להגיד לכל אחד מהם שזה לא ענייני ולא מעוניינת לשמוע ושזה מכביד עליי נפשית, וכל אחד מפרש את זה בתור הגנה על הצד השני.
מעבר לזה את החברות הטובות שהיו לי איבדתי לפני הצבא, כל אחת בחייה שלה וכבר מזמן לא בקשר אפילו מינימלי. אין באמת יכולת להחזיר את הקשר.. היום אני עם כמה חברות בודדות שהקשר שלי לא איתן לא מהנה בשבילי ולא מספק אותי בצורה חברית כלשהי.
גם מבן הזוג שהיה לי - אחרי שנתיים יחד גם כן נפרדנו בצורה הכי מכוערת שיש כשהבנתי שכנראה מאז ומעולם הייתי זמנית עבורו.
אני מרגישה מאוד בודדה, בגיל שלי אני אמורה לצאת ולהנות, לחוות, לצבור ניסיון, להכיר אנשים, ואני פשוט לא מצליחה אני ממש מדוכאת. לא מסוגלת לבצע ולהתקדם לעבר שום מטרה שאני מעמידה לעצמי, לא מסוגלת לפתח שיחה עם אנשים מה שפעם יכלתי לעשות מעט, אני שונאת את עצמי ואת איך שאני נראית, כל כך חסרת ביטחון ומקנאה מאוד באנשים שיוצאים ומבלים ונהנים ופתוחים ורואים עולם..
חוץ מזה, מרגישה גם שכולם מנצלים אותי ואני טובה מידי. באמת טובה מידי. יותר מידי מאמינה באנשים וסומכת עליהם ונפגעת..
אין לי נטיות אובדניות או משהו פשוט נמאס לי להפסיק את החיים האלה בצורה הזאת..
איך יוצאים מזה? מהלופ הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות