יש לי רשיון נהיגה קרוב לשלוש שנים, בממוצע אחרי שעברתי טסט ובתקופת המלווה נהגתי בממוצע 30 פעם וגם זה נסיעות קצרות שלא עוברות את החצי שעה.
שלא לדבר על נהיגה לבד לגמרי שזה היה בממוצע נסיעה של רבע שעה גג
שאני מתחילה לנהוג ויוצאת לכביש בין עירוני/דרך מהירה אני מתחילה להיכנס ללחץ ורואה כל פעם איך אני נכנסת ברכב שלפניי, אני מתחילה לדמיין את הנורא מכל ונוסעת מאוד לאט ברמה שכל שנייה צופרים לי או עוקפים אותי.
שמגיע השלב של להחנות את הרכב אני קופאת במקום ולא יודעת מה לעשות, איך להתמודד ואיך לחנות. כל פעם שאני עולה על ההגה אני מחכה שהסיוט הזה יגמר ושמישהו אחר יהיה במקומי.
אני מאוד מתפדחת לדבר על זה עם הקרובים אליי מפני שלכולם שלי יש רשיון 7-8 שנים וכבר עצמאיים עם רכבים משלהם ורק אני מאחור ברמת נהיגה של נהג חדש בן 16.. לי היה עיכוב של 4 שנים בגלל הצבא ולכן הוצאתי מאוחר רישיון.
אנשים שנסעו איתי אמרו שאני נוהגת טוב אבל אני צריכה להתאמן עוד ואולי כדאי לי לקנות רכב משלי אבל רק המחשבה על לנהוג לבד אני מתחילה להבין שאני לא אסתדר .
אני לא יודעת איך לצאת מזה, מצד אחד אני חושבת שאני נוהגת בסדר גמור מצד שני כל נסיעה ברכב גורמת לי לחשוב על לתת למישהו אחר לנהוג.
מישהו שהיה במצב דומה לשלי? מה עושים? איך מתמודדים? נורא בא לי להיות עצמאית ולא תלותית באוטובוסים או באנשים אחרים. בא לי להיות כמו כולם.בא לי לקנות רכב משלי ולהתנייד ממקום למקום. אני מרגישה גם זה משפיע עליי גם בתחום החברתי, מרגישה שלא רוצים לצאת עם מישהי שאף פעם לא מוציאה רכב.
אשמח לעצות כנות שלכם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות