בגיל צעיר מאד עברתי פגיעה מינית מאבא שלי.
עד גיל 28 בערך בכלל לא ידעתי מזה, הכל היה מודחק לחלוטין, כאילו שכלום לא קרה.
ואז זה "התפרץ" עם פלשבקים והמון תחושות נוראיות ואני אחרי שנים של טיפולים.
אני עדיין תוך כדי טיפולים, אבל עכשיו אני בעצם מבין ש*כל* החיים שלי עד עכשיו (כי עכשיו בעזרת הטיפולים אני יותר מתחבר לעצמי) היו סוג של חיים שהם בכלל לא שלי.
כי מגיל קטן, בעקבות הפגיעה, ה"נפש האמיתית" שלי בעצם הוחבאה ועל גביה היה נפש לא אמיתית וככה חייתי כל החיים. כך שבעצם כל החלטה שאי פעם קיבלתי, כל דבר כמעט שרציתי, כל אדם שהתחברתי אליו, כל דבר כמעט שהאמנתי בו - הכל בכלל לא היה "ממני האמיתי" אלא מסוג של קליפה שנמצאת על גבי האני האמיתי שלי.
זה חתיכת שוק בגיל 30 ומשהו "להבין" שעשרות שנים כל החיים שלי בגלל לא הגיעו "ממני" אלא רק מ"אוסף" של מגננות דבוקות ביחד שהייתי בטוח שהן בעצם אני.
איך אני מתמודד עם השוק הזה???
זה לא איזשהו "משבר עבודה" או משהו כזה, זה משהו הרבה יותר עמוק, זה הבנה שכל חיי בכלל הייתי "מוחבא" ובכלל לא חייתי באמת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025