אתחיל מכך שאני אוהבת בנות, אני עמוק בארון. עוד לא בשלב של לצאת ממנו. אני בת כמעט 18.
אני מאוד מסתירה את העובדה שאני אוהבת בנות, כששואלים אותי מה עם חבר וכזה אני אומרת שעדיין אין כי אני פשוט לא מוצאת את האחד הנכון או דברים כאלו. אני מאוד נשית, תלמידה מצטיינת, אני גם לא אוהבת את המילה הזאת אבל כן אני נחשבת לדי מקובלת בשכבה שלי. אני ילדה טובה, מבית טוב. ההורים שלי ממש לא הומופוביים מובהקים אבל אני עדיין יודעת בוודאות שהם לא מתחברים לקהילה הגאה.
יש לי אחות בכיתה ט' אנחנו מאוד קרובות, היא מאוד קרובה לחברים שלי ואני מאוד קרובה לחברים שלה. כבר כמה שנים שיש לה חברה מאוד קרובה שהיא מסתובבת איתה באופן קבוע, תמיד הן היו קרובות אבל חברה שלה מאוד ביישנית ולא היה יוצא לנו לדבר, בחצי שנה האחרונה הן הפכו לחברות הכי טובות, ממש אחיות לכל דבר. החברה שלה היא בין האנשים הכי אינליגנטיים ובוגרים שיצא לי להכיר. היא שומרת על אחותי כאילו היא אחותה, היא מצחיקה ומנומסת, היא חכמה באופן מלחיץ, השיחות איתה כל כך מעניינות. הגעתי למצב שאני מסוגלת לשבת איתה ולשתף אותה בחיים שלי ולקבל ממנה עצות. בשבוע שעבר אחותי הייתה ממש חולה והיא הייתה צריכה שאני אלך לקחת מחברה שלה כמה דברים שהיא שכחה אצלה, עליתי אליה הביתה והתחלנו לדבר, אחרי כמה דקות של שיחה שטותית ושתינו נקרעות מצחוק היה שקט, הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וידעתי בוודאות באותו הרגע שגם היא מרגישה משהו. אין סיכוי בעולם שזה לא הדדי. כל כך נבהלתי באותו הרגע שאחרי חצי דקה קמתי ואמרתי שאני חייבת ללכת, מאז כל פעם שהיא רואה אותי היא משפילה מבט ומחייכת בביישנות.
השאלה שלי היא מה אני עושה מכאן, מצד אחד יש סיכוי שזה סתם בראש שלי, מצד שני אם לא אז יש את אחותי, מעבר לכך אני לא מתכוונת לצאת מהארון ואם כן אז אני עוד לא יודעת איך, ואם איך אז אני צריכה לזכור שיש לנו כמעט שלוש שנים הפרש. הכל כל כך מבלבל, מה לעשות מכאן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות