לא, זה לא משנה לי...
הי, אני דריה בת 17, ואשמח לייעוצכם(: זה קצת ארוך, הלוואי שתקראו..
עברתי דירות מלא פעמים, מאז שהייתי קטנה, למקומות שונים בארץ. המקסימום באותו בית ספר: 3 שנים.
בנוסף אני ביישנית ממש. ואני אדם חושב כזה, שלא הולך עם הזרם הרבה פעמים.
כנראה השילוב של האישיות שלי ומעברי הדירה, גרם לכך שאף פעם לא היו לי כל כך חברים, מלבד אולי 3 חברות. וגם איתן ניתקתי קשר אחרי שעברתי דירה כל פעם.
גם השנה עברנו דירה, וכך את כיתה יב אני עושה במקום חדש. בתחילת השנה ילדים נחמדים הציעו לי להסתובב איתם ועם חברים שלהם בשבת ודברים כאלה, ובאתי... היה דווקא נחמד... אבל בזמן האחרון אני כבר שוב מתבודדת למדי. כי בהפסקות אני מעדיפה להיות לבד ולא עם ילדים... ופשוט אני לא אוהבת כל כך ליצור אינטראקציות. אני אוהבת להיות עם המשפחה שלי. החברים האלה ממילא לא ישארו לי עוד מעט בטח.
אז אני מבלה את הזמן הפנוי שלי לבד ומאוד נהנית...
מה שאני שואלת...
1 - האם זה בסדר להיות ככה בלי חברים? זה נורמלי? כי אומרים שהאדם הוא יצור חברתי וזה...
2 - שמעתי שבנים אוהבים בחורות שיש להן חברים/ות, שיוצאות איתם/ן לבלות, שזה מושך אותם. אז זה שאין לי כל כך חברים זה מוריד מהאטרקטיביות שלי? ;)
3 - אני באמת מפסידה כשאני לא יוצאת עם חברים? זה פשוט נראה לי מיותר ודורש מאמץ רב מדי. כאילו מה המטרה? להרגיש שמישהו אוהב אותך? להרגיש שיש לך מקום בטוח? כי את אלה יש לי מהמשפחה. ליהנות? אני נהנית עם עצמי...
תודה❤
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025