תגידו? נראה לכם שהכל בסדר ואני חייב לשחרר? או שאני עושה משהו לא בסדר?

שלום לכולם!
אני רון. אני כבר לא ילד בגיל אבל עדיין קצת בנפש.
הסיבה שאני רוצה לשאול פה שאלה זה קצת בקטע של לפרוק.
בקצרה על העבר שלי: אף פעם לא הייתי טוב בלימודים או בתקשורת עם אנשים. אני הלכתי לתיכון טכני מקצועי יחד עם חברה מרקע קשה . זוגיות הייתה תמיד בראש מעייני אך מאז ומתמיד הרגשתי שאף אחד לא רוצה אותי באמת וזה נס אם זה יקרה. בפועל היו לי הרבה קשרים ארוכים ומורכבים מאוד בגיל 19 חזרתי בתשובה ואני מבית חילוני. בצבא עשיתי שרות משמעותי אבל בצבא כמו בצבא ההחלטות רובן לא היו שלי וקשה לי לזקוף את ההישגים שלי לעצמי . אחרי הצבא בתחום המכירות עשיתי כסף והייתי טוב אבל נחשפתי פעם ראשונה כמה זבל אנשים יכולים להיות. עברו השנים ופצחתי בקריירה בתור סוכן נסעות, שם מצאתי את עצמי היה לי כיף לבוא לעבודה ולהנות מכל רגע ומכל לקוח . בערך לפני שמנה שנים הפסקתי להיות בקשרים רציניים והייתה לי תקופה ארוכה שלא חשבתי על כך בכלל. לפני שלוש שנים נאלצתי לחזור לבית הורי , השותף שהיה לי בתל אביב פגע בי באופן מחריד וחדר לפרטיות שלי וקשה לי עד עכשיו להבין אותו ואני קצת כועס על עצמי שהוא יצא מזה נקי אחרי הכל! (שנתיים וקצת של שותפות) בכל מקרה חזרתי להורי והרגשתי כישלון. לא עבר חודש ובשבת אחת נשברתי! לא יכולתי להמשיך לבקש שום דבר מהשם , הרגשתי שיש בי רק רגישות כעס נקם וכאב לב ואכזבה . חיללתי שבת. עבר חודש והתחלתי לחשוב למה בעצם אני מאמין ? ושחררתי , כל דבר שעשיתי מאז נהיה חדש ומעניין בלי לחשוב יותר מידיי או לכוון לאיזו ישות עליונה. אחרי חצי שנה החלטתי לטוס לבד לחופשה בחול, מסיבות בחורות הרגשתי שאני מפצה על חיים שלמים של איפוק חסר שחר. פגשתי שם בחורה נפלאה אמריקאית לא יהודיה והכל התחיל כסטוץ . אבל לא יכולתי שלא לשמור איתה על קשר היא הייתה מאוד טובה ומיוחדת. אחרי לא הרבה זמן סיפרתי על כך לאמא שלי שתמיד הייתה נגד כל בחורה שהבאתי אליהם לארוחה . להפתעתי היא הסכימה ואפילו שמחה אפילו שהיא בכלל לא יהודיה. טסתי אליה והיה ממש כיף. אחרי כמה זמן חזרתי הבית ואמא שלי הודיעה לי שהיא חולה במחלה . התקשרתי לאמריקאית לספר לה והיא הפתיע אותי ממש היא קנתה כרטיס טיסה ובא אלי . אבא שלי לא לקח את זה טוב והתחיל להעלם מהבית.בכלל אבא שלי סוג של תמיד היה ישן כל היום ולא היה עושה יותר מידי בבית כדאי לעזור לאמא שלי. ואני והאמריקאית סעדנו את אמא שלי. אמא לא שרדה הרבה זמן ושברה לי את הלב , היה לי מאוד קשה אבל עברתי את זה ביחד עם האמריקאית. אבל כשהיא נפטרה אני שקעתי בדיכאון קישרתי את מה שקרה לכך שהפסקתי לשמור מצוות ולהאמין בהשם. עשיתי סידורים כדאי לעבור לארצות הברית. אבל האמריקאית עברה תקיפה והייתי חייב לטוס מהר בלי לסיים לסדר את הבעיות שלי בארץ . כשהגעתי לשמה הפכתי לאחות במשרה מלאה ולא עברו אפילו חודשיים מאז שהייתי צריך להרים את אמא שלי לשרותים לסלון להפוך אותה כדאי שלא יהיו פצעי לחץ . עכשיו עשיתי כמעט את אותו הדבר בשביל האמריקאית. הזמן עבר והיא התחילה להחלים אבל גיליתי שזו לא סתם הייתה תקיפה אלא ניסיון לפגוע במשפחה של האמריקאית.
מצאתי את עצמי מתמודד עם סוג של אנשים שלא חשבתי שאגיע ליום שאני אצטרך ל היתמודד איתם.
אחרי שהאמריקאית החלימה 6 חודשים אחרי ברחתי חזרה לארץ. שנה ישבתי בבית בחושך לא דיברתי עם אנשים ונכנסתי למרה שחורה. היום לאט לאט אני יותר טוב אני עובד עם חולי סרטן אני לומד שוב באקדמיה . אפילו ניסיתי למצוא חברה חדשה ואולי להתאהב . אבל עדיין קשה לי מאוד וגם אם הצלחתי לעשות משהו כמו לשכנע כמה מפורסמים לעשות קצת יותר כדאי לפרסם את העניין הזה של הצלת חיים אני עדיין מרגיש כאילו לא עשיתי כלום בחיים שלי כאילו לא הייתי במערכת יחסים נורמאלית אחת בחיי , לפעמים אני חושב להאמין שוב בהשם אבל כל פעם שאני מעיז לחשוב עליו או לדבר איתו הכל הופך להיות גיהנום. עכשיו אני שואל אותכם , אני מרגיש הרבה שאין טעם לכלום. שאין סיכוי בשבילי לחיות חיים נורמאלים. כבר חודש אני לא יוצא עם אף אחת וגם לא מנסה ואני לא רואה איך אני אמצא כי אני מרגיש שאני לא יכול לזרוק את כל מה שעבר עלי על איזו בחורה מסכנה.

זה בראש שלי? איך להוציא את זה מהמערכת?
אני עושה טעות שאני לא יוצא ? למה לכולם קשה להיות בחברתי אז בזמן האחרון?
האם אני עושה נכון שאני עובד בעבודה עם מטען נפשי כזה גדול או שזו טעות?

תודה לכולם . זה מצחיק לכתוב משהו כל כך אישי באתר פורומים אני יודע אבל תהיו נחמדים אה?