אז ככה , לפני שנתיים בערך הייתי עם מוטיבציה להכל , ציונים טובים מאוד , מתאמנת אפילו קצת . אחרי המעבר לתיכון בעיקר בחצי שנה האחרונה שמתי לב שאני ״מזניחה?״ את עצמי בפן הנפשי. נהייתי אדישה לכל דבר בעיקר בתחום הלימודים -פרשתי מהמגמה , הגעתי למצב של נכשלים בתעודה וזה לא קרה לי אף פעם ,אני מגיעה למצב שאני לומדת למבחן יום לפני ושואלים אותי : איך את יכולה? את לא לחוצה? - ואת האמת , לא . נכנסתי למין ״לופ״ של נכשלים ואי השקעה בעצמי, בלימודים וכל דבר כזה . אני מרגישה כמו גוף בלי נשמה או משהו... אני לא מוצאת משהו אחד בחיים שלי שמלהיב אותי , שנותן לי תשוקה לגביו . אני כל הזמן נרדמת ונמצאת במיטה ולא זזה ורוצה רק להיות בבית ולא אכפת לי לא לצאת ממנו . אין לי חשק לקום בבוקר, אני מרגישה שאין פואנטה לשום דבר בחיים שלי ולא בא לי להיות ככה . בא לי להיות אנרגטית ולהשקיע בדברים כמו שהייתי עושה פעם , אבל עכשיו? באמת שכלום לא מזיז לי . אם ילכו לי חברים אם אני אקבל נכשלים לא אכפת לי מכלום אני פשוט ״סבבה״ עם הכל ונמצאת במצב של אדישות בא לי למצוא משהו אחד שאני אשקיע בו ואקבל ציון טוב או סתם לראות את עצמי עובדת ולומדת ולא שוכבת במיטה בוהה בקיר או בטלפון הכלכך חסר פואנטה . לי כבר עצוב לראות את עצמי במצב הזה! אני רואה את חברות שלי מתלהבות מבנים למשל , מלדבר אחת עם השנייה, מעיסוקים שהן עושות . ואני? לא מתלהבת לגביי שום דבר וגם אדישה למה שהן אומרות .אני באמת לא יודעת מה לעשות כדי להפסיק להיות ככה. גם כשאני כן רוצה לשנות את זה - אני לא מצליחה . אני אדישה מדיי גם לזה והכוח רצון שלי ברצפה .. מרגישה שאין לי מטרה וגם לא מוצאת אותה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות