אני מרגישה נורא מבולבלת.
בתיאוריה אני בן אדם טוב. משתדלת לעזור לכל מי שצריך, מתנדבת לעשות מה שצריך, אבל יש לי את הבאג הזה במח שאני בן אדם רע.
אולי זה נובע מהביטחון העצמי הנמוך שלי, אבל אני לא חושבת.
זה לא שאני פשוט אומרת את זה על דעת עצמי, החברות הטובות שלי אומרות לי את זה, וכמובן שגם המשפחה, ואני מקבלת וויב כזה מהמורות.
תמיד היה חסר לי טקט, ויש לי חוש הומור חריף, ולא אכפת לי מרגשות של בני אדם. אני יכולה ממש להעליב, ולא לשים לב ולא להתייחס.
אני עורכת לי בראש רשימה של כל האנשים שהעלבתי ועכשיו לא אוהבים אותי והיא מאוד ארוכה.
אני לא בטוחה למה כל זה. אולי סתם עובר עליי גיל ההתבגרות כמו כל אחד אחר וכל מה שאני אומרת לא ממש משנה. זה הרושם שקיבלתי מכולם.
החברות שלי בבירור לא אוהבות אותי ואני רוב הזמן לבד, המשפחה שלי יורדת על המשקל שלי (שלא גבוהה מידיי), צוחקת על התחביבים שלי, ומעירה לי על כל דבר אפשרי שאני עושה.
אין לי אף אחד ממש לדבר איתו, כי כל מי שאני חושבת שחבר שלי, בסוף מתרחק ממני.
אולי כל זה נשמע טיפשי, ואולי זה באמת טיפשי
אבל מה אני כבר יכולה לעשות?
אני מרגישה כאילו אני הורסת לעצמי את החיים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025