אהבה ענקית עם חוסר סיפוק ותסכול מיני מטורף, מה עושים?

שלום, אני אנסה לקצר. 
יש לי בת זוג כבר 4 שנים, אנחנו מאוד אוהבים ויש לנו קשר מאוד בונה וטוב.
החברים הכי טובים, מסתדרים מעולה עם המשפחות. ובקיצור קשר מעולה בכל צורה אפשרית.
כמובן שיש ריבים ולא הכל מושלם אבל בגדול אם לשים כל גבר בנעליים שלי הוא יהיה מאושר עם מישהי כזאת.
מבחינת מראה חברה שלי מאוד מושכת, היא נראית פשוט טיל בעיניי ולדעתי עונה על כל קטגוריה שגבר רק יכולה לבקש.
בלונדינית עיניים ירוקות חזה גדול , כאילו יצאה מאיזה סרט. אופי פגז, טובת לב , מכילה, תומכת, מבשלת, דואגת,אוהבת בעלי חיים(נושא שחשוב לי כי אני לומד וטרינריה). קיצר החבילה המושלמת מבחינתי ואני יכול לרשום עוד רשימה ענקית של פלוסים מבחינתי שלא יעניינו פה אף אחד.

עד כאן הכל טוב ויפה.
איפה הבעיה הענקית והקשה מבחינתי.
יש לנו בעיה עם קיום יחסי המין.
לחברה שלי יש וסטיבולוטיס. זאת בעיה באיבר המין שבזמן החדירה מאוד כואב לה ולפעמים היא אפילו לא יכולה לקיים איתי יחסי מין ועוצרים באמצע ומפסיקים.
אני בן אדם מאוד יצרי, מאוד מיני.
בכל ארבעת השנים שאני איתה יחסי המין ידעו עליות ומורדות. הבעיה הזאת הרבה פעמים הפריעה ליחסי המין, התדירות לא הייתה משהו מבחינתי אבל תמיד חשבתי שאם נעבור ונגור ביחד הבעיה תיפתר כי אחת מהסיבות שלא יכלנו לשכב כמו שצריך (כלומר כמו שצריך לפי דעתי שזה כמה פעמים בשבוע) היא שהיא גרה בבית עם ההורים וכשאני אצלה ( לרוב) היא לא מסוגלת לשכב איתי אפילו כשההורים שלה ישנים. בקיצור חשבתי שכל הלחץ הפסיכולוגי הזה יעבור לה ויחסי המין יהיו תדירים יותר.

כל הזמן אני כן הבנתי וכן הכלתי את המצב, כן הבנתי וניסיתי להבין שאם הייתה לי בעיה רפואית עם החבר למטה אז כמובן שהייתי מסתייג מקיום יחסי מין באופן תדיר. אני רואה שהיא מנסה למצוא פתרונות אך לא מצליחה.
משום מה הבעיה הזאת רק הולכת ומחמירה עם השנים. בהתחלה היינו שוכבים הרבה יותר, הייתה גם ספונטניות והכל היה אחרת, אני כבר מתחיל לחשוב שמדובר פה על המשיכה המינית אליי שירדה, אך היא טוענת שזה לא המצב ושהיא מאוד אוהבת אותי. כלומר כל טיפול שהיא ניסתה, כל דבר שהיא מנסה לא מביאה אותה לתוצאה של שיפור אלא לתוצאה יותר גרועה. ואנחנו מגיעים כבר למצבים שלא שוכבים שבועיים ( ככה היה לאורך כל הקשר) אבל כל הזמן חיפשתי הצדקות לזה: 
היא עובדת, עייפה, השגרה, הלחצים,הבעיה הרפואית שלה. כל הזמן בגלל האהבה שלי אליה אני ניסיתי לתרץ לעצמי למה אנחנו לא שוכבים מספיק.

מה בעצם קורה עכשיו?
היינו אמורים לטוס ל3 חודשים ביום שבת האחרון למזרח. בגלל הקורונה הטיול שלנו בוטל.
חברה שלי התפטרה, אני השנה לקחתי חופש מהלימודים ואני רק עובד. אני עצמאי ומתפרנס יפה ואני יכול לעבוד גם מהבית.

הציפיה שלי הייתה שאם היא מובטלת, כלומר אין לחצים על הראש, יכולים לקום בבוקר ללכת לטייל,לאכול ארוחת בוקר, לישון מתי שבא לנו לעשות מה בזין שלנו, גרים ביחד. יש את כל הזמן שבעולם , אין לחצים נפשיים. החיים ורודים. אז חשבתי שעם כל זה פתאום יחסי המין שלנו ישתנו, יעופו למעלה. חשבתי שאולי הבעיה גם קצת פסיכולוגית כמו שקראתי ואני מבין שזה לא המצב.
אני פתאום מוצא את עצמי איתה שאנחנו באמת יוצאים מבלים ועושים כיף , חוזרים הביתה ואין סקס, אין כלום. ואני אמור להבין אותה שכואב לה אבל אני בקופנליקט עם עצמי שאני כל הזמן חייב להבין. ומה עם להבין אותי? זה נשמע מאוד אגואיסטי אבל איפה אני בתמונה?
ואני לא אגיד שהיא לא בסדר , היא אומרת לי בא לך שאני ארד לך שאני אעשה לך ביד שנעשה דברים אחרים.

אנאלי היא לא מוכנה, אותי מחרמן בטירוף חדירה.
אנחנו עושים לפעמים דברים אחרים, היא עושה לי ביד אני יורד לה, אני עושה לעצמי והיא לעצמה אחד מול השני , מתגרים קצת. אבל אני לא רוצה לעשות את זה כי אני מרגיש שהיא עושה לי טובה ושהיא לא בתוך זה ב 100 אחוז. היא כאילו יותר רוצה לרצות אותי וחשוב לי שהיא תעוף על חיי המין והיא פשוט לא יכולה כי הבעיה הרפואית שלה מכבה אותה ואני מבין את זה אבל שוב פעם, אני גם מבין את עצמי ואני כל הזמן מתפשר על הרצונות שלי והרגשות שלי. זה מרחיק אותי בטירוף,אני מתחיל להסתכל עליה קצת כמו על ידידה כי מבחינתי אינטימיות זה הדבק בין בני זוג.אני כל הזמן נמצא במצב של הבנה והכלה אבל לא מבינים אותי ואני כל היום מתוסכל מזה ולא מפסיק לחשוב על זה. 

היו לי קשרים קודמים ומעולם לא היה דבר כזה, היה פשוט טירוף במיטה, ואם לא טירוף מעולם לא היה לי מצב של חוסר סיפוק מיני. הרגשתי תמיד שעפים עליי ושרוצים אותי ופה אני מרגיש כמו חבר טוב, אחד שתמיד תומך נותן מעצמו, חברים טובים אבל המצב זה פשוט מחסל אותי נפשית ואני לא ידוע מה לעשות.

אני מאוד אוהב אותה, באמת בצורה שאין לתאר, קניתי לה אפילו טבעת  תכננתי להציע לה וזה מה שאני מתכנן.
מצד שני אני מפחד להתפשר על עצמי ולחיות בצורה ללא חיי מין מספקים, זה נושא שהוא חשוב לי ברמה שאין לתאר.
אתמול חזרנו ממסיבת פורים, היה כל כך כיף, שתינו נהנינו, חוזרים הביתה, בא לי שיהיו יחסי מין ופשוט לא יכולים להיות, אני מפחד ליזום איתה מהפחד לקבל סירוב, או בכלל מהבאסה שאני יודע שהיא בכלל לא בעניין ושוב פעם יכאב לה ואני פשוט מתבאס . הולכים לישון.. היא הולכת לישון ברגיל ואני לעומתה מתוסכל ברמה שאין לתאר , לא יכלתי אפילו לחבק אותה מהתסכול. הסתובבתי התחלתי לחפש באינטרנט כתבות איך להתמודד עם תסכול מחיי המין. חשבתי  שהיא ישנה והיא הסתובבה לראות מה אני עושה בנייד וראתה את זה. היה לה ממש קשה לראות את זה כי היא יודעת שזה מצב קריטי אצלי .
התחלנו לדבר על זה ואין פה פשוט פתרון.
וזהו יש פה תסכול רציני מצד 2 הצדדים. אני יודע שהמצב קשה לה. היא כבר כמה ימים בבאסה רצינית בגלל זה כי יצא לנו לדבר על זה והיא ציפתה שאני שוב פעם אתמוך והכל אבל אמרתי לה כמה שקשה לי ואמרתי לה את האמת שלי.
זה מצב דפוק לגמרי שאני לא יודע איך לאכול אותו.

הגענו למצב שהיא שואלת אותי כמה פעמים בשבוע יספקו אותי.
והיא לא מבינה שזה לא הכמה פעמים, זה גם הספונטניות של סקס על הבוקר שלעולם לא יהיה אצלי איתה.
זה פתאום לחזור הביתה מוקדם יותר בצהריים ולעשות את זה.
זה פתאום בלילה לפני שינה או שבעצם בכלל לא.
אני לא בן אדם שדורש יחסי מין כל יום כל היום. אבל ללא ספק מקשרים קודמים היה מאוד מספק אותי 3/4 פעמים בשבוע. והיום אם יש לי פעמיים ב 3 שבועות וגם זה לא תמיד אז אני אמור לומר תודה.
אני מפחד שבעתיד זה יהיה אפילו גרוע יותר. אני כן קראתי שלאחר לידה המצב יכול להשתנות, אצל הרבה נשים זה השתנה אבל אם זה לא יתשנה? אני אהיה עם אישה שאני כמעט ולא יכול לשכב איתה פלוס ילד. ומתוסכל מינית עד סוף ימיי. אני לא אחד שארצה להתגרש בגלל משהו כזה.

מה לעשות?!
אני משתגע.