אחת הבעיות הכי גדולות שלי היא שנורא אכפת לי ממה שאנשים חושבים עלי. עד כדי כך שאעדיף להימנע מלהיכנס לכל סיטואציה חברתית שבה יש סיכוי שאומר או אעשה משהו טיפשי. בגלל שבאופן כללי אני מרגישה טיפשה ביחס לאנשים הסובבים אותי זה אומר פחות או יותר לוותר על אינטרקצייה חברתית (אבל כן, יש לי מזל שאני חיה בסביבת אנשים מוכשרים ומענינים שאני שלא מפסיקים להרשים אותי בחוכמתם). מצד שני, אני לא מפסיקה לאכול את עצמי על זה שבטח כולם מסביב תופסים אותי כריקה או חסרת אופי, מה שמאוד הגיוני שיחשבו על מישהי שלא מעזה לפתוח את הפה. ואולי הם באמת לא מפסידים הרבה כי זה לא שעמוק בפנים אני מסתירה איזה כוחות על מדהימים כמו כריזמה כישרון או חוכמה אינסופיים. אז אני סגורה. אוקיי, בעיה, בסדר, ממשיכים, יש לי את השלושה אנשים שאני מאוד אוהבת והם אותי (נראה לי). אבל לא, זה פשוט לא משחרר אותי, אני לא יכולה יותר לחיות עם ההרגשה הזאת של כלום, של זה שבכל מקום שאני נמצאת בו אני כלום ושום דבר לא היה משתנה אם יום אחד הייתי נעלמת. אני לא ממש יודעת איך להפסיק את הדחף הזה לשלוט בכל מה שאני אומרת או עושה, לפחד מלהיות אנושית. זה גם מגוחך כי זה שאני מסתתרת בתוך עצמי יוצר בדיוק את ההפך ואני כאילו מנופפת לכולם - תראו! אני חלשה, אני פחדנית, תתרחקו כי אני זה סוג של קיר ולא מומלץ להכיר (הצחתי את עצמי סליחה). סתם פשוט עם כמה שלמדתי לקבל את זה ולצחוק על זה, לפעמים זה מאוד קשה, ואם רק יכולתי למצוא דרך להרגיש בנוח עם עצמי ולהאמין שמותר לי להיפתח לפחות קצת, הייתי שמחה. אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה מכם, אבל בכל אופן, תודה על ההקשבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות