היי אני צריכה תשובה די דחוף.
חבר שלי כל כך עצוב מזה שאנחנו לא יכולים להתראות כשאני אומרת כל כך עצוב אני מתכוונת ממש מדוכא. אמא שלי לא מסכימה לנו להתראות בגלל שהיא מפחדת שהמשפחה שלו תדביקו אותנו או שאנחנו אותם ובגלל זה אנחנו לא מתראים. אני וחבר שלי מדברים הרבה הטלפון ובשיחות וידאו אבל כבר הרבה זמן שהשיחות בינינו מלאות עצב דיכאון בגללו. זה נשמע כאילו לי לא אכפת שאנחנו לא מתראים אבל אני בן אדם שתמיד מסתכל קדימה, מה שמחזיק אותי ומשמח אותי זה לחשוב על הזמן שאחרי, על כל הכסף שיהיה לנו ביחד כשהקורונה תעבור... ובגלל שאני לא מבואסת כמוהו הוא כל הזמן מחדש אומר שלא אכפת בכלל ושאני לא עצובה בכלל. ניסיתי לשכנע אותו לדבר איתו, להגיד לו שמה שמחזיק אותי זה להסתכל קדימה אבל הוא פשוט לא מאמין לי. ממש אכפת לי מהרגשות שלו ואני תמיד מנסה לעודד אותו. ובנקודה כלשהיא פשוט ויתרתי ואמרתי לו שאני אבוא אליו למרות שאמא שלי לא מסכימה, למרות שהיא תכעס עלי. הקטע הוא משמש קשה לי לריב עם אנשים ועוד עם אנשים שאני אוהבת לריב עם אמא שלי בשביל לבוא אליו עושה לי הרגשה ממש רעה... כאילו זה לא בסדר... כשהגיע הזמן שאני אבוא אליו נהייתי עצובה ושקטה והוא אמר לי שאני לא חייבת לעשות את זה בגלל שהוא יודע כמה זה קשה לי ממש הערכתי את זה ואמרתי לו תודה אבל אחרי כמה זמן הוא אמר שהוא לא יכול לעצור את עצמו מלבקש ממני לבוא ושהוא לא מצפה שאני באמת אבוא הוא פשוט אמר שזה גורם לו להרגיש כאילו אני לא כזאת מבואסת מהמצב... אני לא יודעת מה לעשות... אני יודעת שאני אמורה לעמוד על שלי לומר לא שאני לא באה ושאני צריכה להראות לו שכן אכפת לי אני אבל כבר מיואשת... הוא פשוט לא מאמין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות