אני נושק לגיל 30, זוגיות מעולם לא הייתה לי. לימודים, למדתי איזושהי הכשרה, שנזרקה לפח, והשקעתי עליה לא מעט זמן ופהסדתי כסף בזמן הזה שלא עבדתי.
בנוסף, אני לא עובד במקצוע הזה. מה שקרה בעצם, התנתק הקשר עם משפחתי (אלה שגרים איתי), חזרתי לעבוד באותה עבודה פיזית שעבדתי פעם (מכיוון שהנני "חסר תועלת"). אני חי בבית עם עם לפחות מעל ל5 נפשות, שאף אחד מהם לא מדבר איתי.
זו גם בחירה שלי לא לדבר איתם. עם אבי אני מסוכסך מוות, והוא מעוניין להעיף אותי מהבית. עם בנות ניסיתי להתחיל עם אלפים, איפה שלא תרצו - אך כנראה שזה לא מספיק, מכיוון שאני לא מיומן באינטרקציות חברתיות איתן.
עבודה - ניסיתי בעבר לחפש עבודות טובות, לא הצלחתי. גם במקצוע שלמדתי, זה היה לי הכי קשה, זרקתי הכל לפח. גם שמצאתי עבודה, היה נראה שאף אחד מהעבודים לא באמת רצה ללמד אותי את העבודה של המקצוע, וגם נימה של זלזול, וככה וככה עד שמצאתי את עצמי מחליף עבודות במשך שנה (וגם מובטל במשך זמן כזה), עד שחזרתי למקום עבודה התחלתי שאליו לא צריך שום הכשרה מקצועית. אני כרגע בתחתית של התחתית.
ההורים - לא רוצים אותי בבית. ובתור התחלה, הבנתי שאני חייב לעזוב את הבית, לא בריא לי לחיות בבים עם עוד נפשות שמפשוט מתעלמים מקיומי ואני מקיומם. רק מה , שגם להשכיר אולי אצטרך אותם (ערבים אם יבקשו). לא יודע איך הסיוט הזה, כלע אותי ככה. יש לציין שמדובר משפחה מאוד דתית, ואני חזרתי בשאלה ומאמין שהכל זה בולשיט ושטיפת מוח (דתית..), אין באמת גן עדן וגיהנום.
בכל אופן, דעתי היא הייתה שאני רק אנסה לשרוד את חיי. כפי שאני רואה את זה עכשיו, הטעות שלי הייתה בבחירת מקצוע לא נכון שלמדתי, שגרם לי לחזור לעבוד בעבודות פשוטות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות