עד מתי אהיה לבד וארגיש ריקנות?

היי , התלבטתי הרבה אם לרשום כאן או לא
בעבר רשמתי כאן ואני רושמת שוב . אני יודעת
שאין איך לעזור , ואפילו לא כל כך רוצה את
העזרה של " תקומי תעשי עם זה משהו .... " דברים
כאלה בסגנון , פשוט סתם רוצה לפרוק.
והודעה חשובה- כנראה זה הולך היות ארוך וחתיכת פריקה אז מי שלא מתכוון לקרוא ואין כוח אז שלא יקרא . ומי שכן – תודה רבה!!
אז ככה ,
אני לא חושבת להתאבד , מקווה שזה לא יקרה.
אני יודעת כמה צער זה יגרום למשפחה שלי
ואולי אולי .. לאנשים אחרים , אז משתדלת שלא לוותר.
גם יש לי עתיד , יש לי חלומות – והרבה. ואני מאוד מקווה
להגשים אותם , רק אם אני אגיע להזדמנויות האלה שלנסות
להגשים חלומות ולא ילך לי , או שבסוף פשוט לא אעשה אותם
אז אתחרט ורק אז אולי אני אחליט באמת להשים קץ לחיי.

אני תלמידת כיתה יא (17) אני לומדת בבית ספר דתי
לצערי ו.. לשמחתי . הצטער הוא שאין חיי חברה כמו שצריך
אין הרבה בילויים , אין בנים . לשמחתי ? כי אני יודעת מה הולך
בחילוני ויש לי הרגשה שאם הייתי בחילוני הייתי נגררת .
אבל מה שכן , אני כמעט בטוחה שהיה לי יותר טוב בחילוני מאשר בדתי. , בהתחלה אולי ברמה חברתית לא הייתי מסתדרת
אולי היה קשה מאוד בהתחלה ,אבל אני בטוחה שאחרי שנתיים כבר
הייתי מתרגלת , ומתחילה להשתלב יותר טוב.
אני כל פעם מחדש אומרת לעצמי " לא לפרוש מהלימודים" !!
לא לפרוש מהבית ספר ,היה שלב שהתייאשתי מהבית ספר
והיו הרבה הברזות , הרגשתי שאף פעם לא הלכתי לשם בחיוך.
יש לי חברה טובה בבית הספר " טובה" אני איתה הרבה בבית הספר ,הרבה צוחקות עושות שטויות . אבל אף פעם החברות שלנו
לא הייתה חברות גם של שיחות נפש , שכל אחת מספרת מה עובר עלייה ,למרות שהייתה תקופה שכן אני שתפתי והפסקתי אם זה עכשיו בגלל שאני רואה שאין שיתוף ,שהיא לא מספרת . היא
טיפוס מאוד מופנם וסגור וביישנית , איתי קצת חופשית .
אבל הדימוי עצמי שלה נמוך , מדברת על זה שלמשל
אנחנו הולכות לחנות ביחד לקנות משהו היא רוצה שאני אדבר עם המוכר. הרבה פעמיים כשיש בעיות בבית ספר עם המורים , למשל מאחרות לשיעור , היא מתביישת לדבר ולהסביר למה איחרנו לשיעור
אז גם היא רוצה שאני אדבר , ועוד הרבה דוגמאות נוספות יש לי...
בקיצור בגלל זה אני לא בטוחה עד כמה אנחנו חברות טובות.
אני כן צריכה שיהיה לי אוזן קשבת , וגם אני רוצה להיות לה אוזן קשבת. אל תגידו לי לנסות לדבר אתה על זה ,נסתי עשרות אלף פעם , כל פעם אני מתווכחת איתה על זה .וכבר נימאס לי לנסות
וגם להריב אתה על זה , בסוף הבנתי .. שטיפוס לא משתנה.
אין מה לעשות , אני צריכה או להתמודד אם זה או להתרחק.
וכאן גם מגיעה השאלה שלי ? מצד אחד לוותר על הקשר
אני לא יכולה , כי כן לעשות שטויות זה כיף לי.
אני מגדירה את הקשר שלנו חברות לשטויות , לצחוקים , לבילויים.
אז אני אומרת – חבל לי לוותר על זה. וגם קשה להתרחק עכשיו
כשאנחנו לומדות ביחד באותו בית ספר , ויושבות באותו שולחן.
איך אפשר לא לדבר אתה? וגם אי אפשר לנתק את הקשר
בגלל שאני כמעט רק אתה בבית הספר , אם שאר הבנות
בכיתה אני מדברת שיחות מאוד כלליות ועל לימודים
כמו שאומרים " היי וביי" בדיוק ככה הקשר , וגם זה כבר פחות קורה. קצת מציק לי אבל פחות מפעם .. ואפשר להבין שלכל
אחד יש את החברים שלו.

אבל גם מתחיל להיות קשה לי להתמודד אם המצב הזה.
ובואו נגיד שבבית הספר היסודי שלי אני הייתי "מלכת הכיתה"
ככה היו אומרים לי , היו לי מלא חברות טובות , הייתי בסדר אם כולם , תמיד אני הייתי במרכז העניינים, אבל בסוף ? אכלתי כאפה מכולם מסתבר שאין חברות טובות . מסתבר שהכל שטוייות
עוברים לתיכון – הכל משתנה . אפילו שהיו הבטחות שישמרו על קשר.
כלום לא קרה, וגם אם קרה נזכרו בך אחרי שנתיים.
אז שעברתי לתיכון גם המעבר היה לי מאוד קשה ,לקח לי המון מאוד זמן לעכל את המעבר , להזיל המון דמעות , רצון וניסיון להתאבד. מה לא עברתי... , היום כבר אין מה לעשות רגילה
שאני לא זאת שבמרכז העניינים

לפני שנתיים חשבתי עם חברה שלי שאנחנו עוד נהיה חברות טובות לטווח ארוך , תיכננו אפילו עתיד לצאת לבלות לטייל בעולם , מסיבות והכל. אבל איזה? אם היא כזאת ביישנית איך זה יקרה? אני בכלל בספק אם נשמור על קשר ,כמעט ובחופש הגדול בקושי נפגשנו שנה שעברה. וגם בחופשים הקצרים האלה . עד שהפסקתי להאמין
שיש חברות טובות – והיא באה אליי וגרמה לי להאמין אולי שכן יש.
עכשיו שוב פעם אני לא מאמינה , ואני מאוד מקווה שאני לא האמין יותר בחיים . לא בא לי להתאכזב כל פעם מחדש..

ויש חברות שכן מצאו חברות טובות , למה לי זה לא קורה?
אני בחיים לא הייתי קנאית כמו שאני מקנא עכשיו לשתי בנות
שאנחנו לא כל כך חברות ואחת קטנה ממני אז בכלל אל תציעו לי להצטרף, מקנא שיש להן חברות טובות , שהן כל הזמן יוצאות מבלות, כל הזמן יש שיתוף בניהם , יש דיבור ללא הפסקה... לא חסר על מה לדבר. למה לי אין את זה?
הקשרים שלי אם אנשים – בכללי מאוד טובים!!
כל הזמן אנשים מחייכים אליי ,אני מחייכת
אני עוזרת להם , אומרים שאני חמודה , מצחיקה
אז למה אף פעם קשרים לא נשארים לטווח ארוך? אלה קשרים
של " היי וביי " כשיוצא להיפגש ולדבר? אני כל הזמן בתקווה
שבעתיד שלי אולי זה יקרה ,אולי סוף סוף יהיה לי חברות אמת?
שאני יצא אתן לבלות ,יוכל לדבר אתן , שקשרים ישמרו לטווח ארוך.

עכשיו אחרי שקצת חפרתי על הנושא הזה.
נעבור לנושא הבא, כמו שציינתי . אני מבית דתי
אך כבר לא שומרת שבת ( רוב השבת עסוקה במחשב,טלווזיה)בחדר בדלת סגורה כמובן ובשקט לכבד.
אף פעם לא היה לי חבר רציני, אני מניחה שיש כאן עוד
כמה בנות כמוני שבאות מבית דתי ולא חווה , אבל לא בהכרח
חברות שלי גם לומדות בדתי –וכל יום מחליפות חבר , אז גם
זה גורם לקנא , בא לי כבר חבר , אני מרגישה שאני חייבת משהו
שיהיה לצדי , שיאהב אותי , שנצא ביחד למקומות , לפחות אם לא חבר אז זוגיות! וגם זה אין .. ורק מיום ליום זה הולך ונהיה יותר מאכזב וקשה. , למשל יצא לי לדבר עם כמה בנים ( בעבודות שעבדתי בחופשים) אבל אף פעם זה לא המשיך הקשר , רק צחוקים בעבודה , וזהו .. אחר כך כל אחד לדרכו. מתי אני אכיר את הדבר שלי? הרבה פעמיים אני מדברת בצ'אטים בצורה אנונימית כזו
מכירה גברים , לא נותנת מס' אבל מדברת דרך סקייפ וכאלה
אחרי שאני רואה שיש לנו שיחה רציניות, כפיות וזורמות ועושה חשק לעוד.
ולהרבה גברים שאני מדברת איתן נשמע להן שאני בחורה מאוד כפית , מאוד זורמת , יש לי ראש משוגע כזה ,הרבה שדברתי
איתם אמרו לי " אני אוהב את הראש שלך הוא כמו שלי" אני באמת
בלי להשוויץ חושבת שאני אחלה בחורה ,גם מינית , גם חמודה, גם מצחיקה , ואני ממש לא מחשיבה את עצמי מכוערת אפילו לא קרובה לזה ,בגדול אני אוהבת את עצמי איך שאני נראת
לא רזה , לא שמנה ,באמצע.
אני שואלת את עצמי ? אז מתי אני אכיר את הגבר שלי ה*רציני*
שיהיו כאלה שיחות כפיות , שיגרמו לנו להמשיך לשמור על קשר
ואולי על התאהבות , וסוף סוף יצא מזה משהו , לא רוצה לחיות
בצאטים ,רק להכיר גברים בצטים . שנה הבאה אני בת 18
ואני ממש לא מרגישה בת 18 ואני מתחילה להתבייש בזה
שאין לי חבר , אגב – זה אולי גם סיבה טובה למה אני
גם קצת שמחה שאין לי הרבה חברות , כי בנות שכן הולך להן
ולי לא הולך זה פדיחה , למשל יש עוד משהי שאנחנו חברות
מדברות מידי פעם ( קצת התרחקנו) פעם היינו יותר קרובות
היא קטנה ממני בשנה, והולך לה הרבה עם גברים וכל פעם
שהיא שואלת אותי מה אתך מה חדש? יש משהו? אני מתביישת
להגיד שלא , אפילו פעם אחת שקרתי לה שיש לי.
מה לעשות כבר? רוצה להכיר , רוצה לצאת יותר
רוצה להרגיש נאהבת ומחוזרת כבר אחרי משהו
רוצה להרגיש בת 18 ולא כמו איזה ילדה בת 15
אגב אני מאוד נראית חיצונית ילדה קצת . למרות
שיצא לי פעמיים שגברים שראו אותי בחוץ אמרו שנראתי יותר , וזה היה נראה בא ממקום אמיתי , אבל לא הייתי בטוחה אם להאמין או שהם צוחקים ,אבל הדיבור והחשיבה מאוד בוגר לגילאי.
גברים שאני מדברת אתם בצאטים מתפלאים איך אני בת 17 ומדברת ככה . אומנם ללא ניסיון הרבה בכל מיני דברים
אבל מדברת איתם כאילו יש לי ניסיון של שנים!! בכל תחום (לרוב).

זהו .. אחרי שפרקתי .. אשמח אם תגיבו , אפילו רק תעודדו.
וסליחה על החפירה !! תודה רבה רבה למי שקרא!