אני עם תינוק בן שנה וחודשיים עדיין איתי. אני חושבת להכניס אותו לגן. ניסיתי בגן אחר לפני הקורונה יומיים וממש לא הייתי מרוצה. אני גם לא סומכת על אף אחד שיטפל בו. לא אבא שלו לא ההורים שלו או שלי. כל אחד אני רואה דברים בעיתיים שהוא עושה, מסוכניפ פיזית או נפשית. כשבאים לבקר אני איתם. וגם אז נאלצת להעיר הרבה- משאירים את התינוק בלי השגחה ויכול לפול מהספה למשל....
עוד בעיה שכשהוא ישן ובעלי בבית אני גם רק בבית, לא יוצאת. לפני שהיה לי אותו הייתי הרבה בחוץ ים טיולים ספורט. אני עושה דברים רק איתו. וזה גם מגביל אותי כי רוב הדברים קשה לעשות לבד עם תינוק אז עושה עם אבא שלו גם. שאנחנו במצב קשה מבחינתי. מוצאת בו המון פגמים ולפעמים רוצה להתגרש אני מאוד כועסת עליו. הוא מובטל שמן אנחנו שונים הוא לא לטעמי. מה לעשות אנחנו עם ילד. הבעיה שאני ממש עצבנית עליו ואנחנו רבים ולא רוצה לגדל ילד ככה.
ברור שאני לא ישנה טוב כבר שנתיים בערך
ואין לי זמן לעצמי בטח לא מספיק
אני כן מתאמנת פעמיים בשבוע לפחות
שומעת פודקאסטים מעניינים. מוזיקה
קוראת כמה פרקים ביום.
חברים תקועים בחיים של עצמם. גם כשמנסה לדבר איתם השיחות מעפנות
כן יודעת כדאי לי ללכת לטיפול הבעיה שיש לי בעיה להשאיר את הילד. באופן אבסורד חושבת שבגן טוב יהיה לי יותר פשוט להשאיר מאשר אצל משפחה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות