בזמן האחרון אני איבדתי כמעט את כל התחומי עניין שלי, פעם אהבתי להתאמן מלא, לראות סרטים/סדרות, משחקי מחשב פלייסטישן, לנגן על פסנתר ובזמן האחרון(חצי שנה או אולי יותר) אין לי רצון לכלום כמעט, אני בצבא בקרבי ועושה מה שצריך אבל חוץ מזה כלום. אני מתאמן בכוח ולמרות שאני רואה שינוי לטובה(מבחינת הגוף) זה לא נותן לי כל כך מוטיבציה כמו שזה נתן לי פעם.
בלי קשר ( או שיש לזה קשר) אין לי חברים אבל בכלל ואני כל היום בסוג של דיכאון ולחץ תמידי, אני כל הזמן חושב על אם יהיו לי חברים אז מה יהיה(מה אעשה איתם לאן אצא איתם) אבל זה רק במחשבות כי אין לי אף אחד. אני חושב גם הרבה מאוד בזמן האחרון על חברה, אני הגעתי למצב שכמעט כל מישהי שאני רואה שהיא בטעם שלי אני מדמיין מה יהיה אם היא הייתה
חברה שלי. זה כבר הזוי לא הצלחתי להכיר חברים בפאקינג מסלול שלם. אני מצליח לפעמים להתחבר עם אנשים קצת אבל לא ברמה של להיות ממש חברים, גג במסגרת הצבאית. כל פעם שאני חוזר הביתה אני נכנס לסוג של דיכאון קטן, אני שמח לראות את המשפחה שלי אבל זה לא מספיק לי, אני מת לחברים ולחברה פשוט מת לזה ואתם לא יכולים להבין איזו הרגשה חרא זאת להיות בודד בלי בן אדם אחד. אני באמת לא יודע מה כבר לעשות, אני עוד חודש וקצת בן 21 ואני מרגיש שבזבזתי תשנים הכי יפות שלי (מאיזור גיל17) פשוט הלכו לפח. שנים שלמות שלא הייתי יוצא מהבית (חוץ מלמשפחה לקנות דברים וכו) וזאת הרגשה באמת נוראית שהשנים האלה בוזבזו על כלום. ואיך שאני רואה את זה, זה הולך להמשיך עוד הרבה ואני לא יודע מה לעשות כדי לשנות את זה.
סליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות