0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

מרגישה פשוט עלובה ולא מפסיקה לרחם על עצמי

ניקול בת 29 | כתבה את השאלה ב-17/05/20 בשעה 12:00

אני בת 29 רווקה, גרה לבד. עובדת במקצוע נחשב ומכניסה כ-10k בחודש, יש לי רכב חדש, כלב מושלם, 3 חברות קרובות, חיסכון של 60k.

קשה לי מאוד בחיים, קשה לי להתנהל מול אנשים, קשה לי להחזיק זוגיות מעבר לשלושה חודשים. בעבודה שלי אני נדרשת להשלים קורסים במהלך כל הקריירה, ללמוד לתואר שני, להתקדם. האמת, התואר הראשון גזל ממני ככ הרבה כוחות נפשיים, שאין לי שום עניין להמשיך ללמוד. אני לא מבינה למה תואר ראשון זה לא מספיק? אין לי שום מוטיבציה להמשך, נשבר לי הzין לתת מעצמי. גם קשה לי להסתדר בצוות גדול, קשה לי להביע עניין יומיומי בקולגות שלי, ללקק לבוסים שלי, להיות ערמומית ולשחק אותה מאושרת כשאני לא. כבר כמה פעמים העבירו אותי מחלקה, הורידו אותי בדרגה והחזירו, אני מרגישה שדורכים עליי, ומצד שני אני חווה נפילות מוטיבציה רבות כך שיש קשר בין השניים....

אין לי משפחה מורחבת, כל מה שיש לי זה ההורים שלי וסבתא חולה שאנחנו מטפלים בה. זו אחת הסיבות שעברתי מהבית, והסיבה העיקרית היא הבעיות אלכוהוליזם של ההורים. הם אנשים טובים ומחזיקים עבודה, אבל נופלים לשתייה וההתנהגות בבית מאוד מכוערת. אני חווה את זה מגיל 0, ואחרי 30 שנה... כנראה שזה נועד להישאר. תמיד האשמתי אותם בחיי סבל שלי, בבושות שהם עושים לי ובהשפלות. מצידם הם טענו תמיד שאני לא יודעת לקחת אחריות על החיים שלי, ויודעת רק להאשים אותם כי הם אף פעם לא התעללו בי, לא הרביצו, ולכן אני לא מכירה משהו אחר, לא מכירה באמת הורים רעים . הם חושבים שההתמכרות שלהם נורמטיבית, "כל הרוסים כאלה". כן בטח, זה כמו אישה מוכה שבעלה מפרנס אותה, אז היא אמורה להסתפק בזה. הוא הרי מביא כסף, לא?

מצד שני... יש לי סוג של תחושת אידיאליזציה כלפי ההורים כי הם כל מה שיש לי. אין לי דודים, אחים, כלום. כשהם ימותו, לא יישאר לי אף אחד. תמיד האשמתי בהם, בגלל זה היה לי קשה לצאת מהבית, אבל לא יכולתי לסבול כבר את ההטפות האלו של "מתי תתחתני, למה את כזו קשה, למה את כזו רגישה, למה כל החברות שלך נשואות ואת לא, במה נכשלנו" ועוד ועוד ועוד - ברמה היומיומית. אז עזבתי. וזו השנה הכי קשה שהיתה לי, חשבתי שאם אני כבר אגור לבד, אשקיע בעצמי, אצא עם גברים... אבל כלום. אני רק מעשנת למוות וממשיכה לנסוע להורים כל שבוע למס' ימים, כך שבקושי גרתי בדירה הזו. זו בדידות שקשה מאוד לעמוד בה, במיוחד שאני מופנמת וסגורה ולא בוטחת בגברים, ולא מסוגלת פשוט להזמין גבר ולשכב איתו, סתם כדי להרגיש משהו. אז אני פשוט מעבירה את הימים, עד שיגיע משהו טוב.

בפנים אני מאוד נסערת, אני בוכה המון. יש לי מחזרים, אני יפה ויש איתי על מה לדבר. אבל הרושם כלפיי שנוצר הוא 'סנובית', קשה להגיע אליי, קשה לקלוט את הוייב שלי, אני סוג של אתגר, ולמרות שזה מאתגר גברים והם מנסים לפצח אותי, הם לרוב מאבדים סבלנות ואני מבינה אותם. אני חושבת שהעולם בנוי על אינטרסים, אין שום דבר אמיתי, גם זוגיות היא סוג של תלות הדדית, מילוי צרכים, וגם משפחה. קשה לי להיות ערמומית, להראות כאילו הכל טוב ולשדר ביטחון, כשאני מתפרקת בפנים. מרגישה פשוט לא מוצלחת ולא יציבה בכ"כ הרבה תחומים, שקשה לי להעניק ביטחון באדם זר, וקשה לי להיפתח ולסמוך עליו. הבעיה היא שגם כשאני נכנסת לקשר, אני הופכת לקנאות תלותית, אני מפחדת שזה גם ייגמר כי מניסיון העבר כל הקשרים שלי נהרסו עד היום.

הייתי בטיפול כשנה אבל זו פריבילגיה של עשירים... וניסיתי לעבוד על הביטחון העצמי שלי וכן לשחרר, לזרום ולא לנתח כל דבר עם גברים אבל זה לא עזר.. תמיד באיזשהו שלב יוצאת ממני המפלצת, כי אני עמוק בפנים מאמינה ללא שום צל של ספק שאני פשוט לא מספיקה, לא מספיק טובה, כי זה מה ששמעתי כל החיים.

בדייטים אני שמחה, מאושרת וצוחקת. אבל הכל הצגה, בפנים הכל רקוב. אני פשוט שמחה מעצם המחשבה שמישהו רוצה לצאת איתי. ואיזה מן גבר נורמאלי ירצה להישאר איתי אחרי שהאמת תצא? רק מישהו לא יציב כמוני, והאמת שמספיק לי השדים שלי.

תודה למי שקרא, הייתי זקוקה לפרוק.
בבקשה לא לפרסם בפייסבוק...

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (16) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

-->