שלום לקוראים, רציתי לשתף בתחושה שאני סוחבת כבר המון זמן ואין לי תשובה או מנוס ממנה.
אז ככה, אני בתור ילדה ונערה הייתי מאוד פעלתנית, רב גונית, יצירתית, מוכשרת, בעלת כושר למידה והסתגלות מאוד גבוהים ודעתנית (כל זה בלשון המעטה).
תמיד חיפשתי להעסיק את עצמי בהרחבה אופקים, לגלות דברים חדשים ובעיקר בהנאה רבה.
מתארת לכם ממש את המעט על מנת שתבינו קצת מה הייתי ...
כיום אני ההפך הגמור מכול זה, איך אתם שואלים?
ככה; הרוטינה היומיומית שלי היא לקום לעבודה לעשות את הכמה שעות, לחזור לבית(לבשל או לנקות וכו במידה ואני צריכה) וזהו...פשוט הולכת לישון או נוברת בעצמי מה קרה לי מבלי להבין מה קרה.
מה קרה לי ששינה אותי ככה מן קצה לקצה, למה אני מרגישה כלואה בתוך חלל שקוף וריקה מבפנים.
אין לי שום דבר שאוכל לקרוא לו תחביב, אין לי רצונות יותר, אין לי חלומות גדולים, לא נשאר בי כלום ממה שהייתי, כלום!
אני כ"כ מתוסכלת מזה ובאמת שאני לא יודעת מה קרה, לא עברתי טראומה שגרמה לזה לקרות, לא השתנה כמעט כלום בחיי בצורה כה דרסטית עד כדי שאוכל לשים את האצבע על כך... אני על סף ייאוש מהמצב הזה, אני רוצה *אותי* בחזרה ואני פשוט לא מצליחה למצוא אותה, עזבו למצוא, גם להמציא מחדש אני פשוט לא יכולה. ..
כן חשוב לי לציין שאני אדם שמאמין בצ'אקרות ורוחניות ואני מרגישה שמשהו ממש חסום אצלי עד שזה מרגיש כבר ממש פיזי כמעט.
אם יש מישהו/מישהי שיכולים להזדהות אפילו במקצת ממה שאני חווה ומרגישה, אשמח שתשתפו אותי, אולי אצליח להרכיב קצת חלקים מהפאזל שלא מתחבר לי עם עצמי.
תודה והלוואי שאף אחד לא יחווה את ההרגשה הזו לעולם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות