שלום ,
מאז ומעולם הרגשתי שאני מיוחד ושאני יהיה מישהו בחיים שלי.
לאט לאט הבנתי מהחיים שחלומות לחוד ומציאות לחוד , עד הצבא נראה כי אנו בעצם יוצרים את העתיד שלנו , אחרי הצבא כשנזרקים למים העמוקים מגלים שלא כך הם הדברים.
כיום הצלחה נמדדת בחשבון הבנק בעיקר , והאבסורד הוא שמבין כל ה"תכונות" שאפשר לקבל מההורים כסף זאת אחת התכונות הכי גנטיות שיש.
וללא אמצעים מאוד קשה עד בלתי אפשרי לעשות משהו בחיים האלה חוץ מלשרת את בעלי ההון.
אני מרגיש שיש לי אומנם פוטנציאל אבל חסר לי משהו , משהו בחוצפה , משהו ביהירות שאיננה.
ואני מתחיל להבין שכנראה אני בסך הכל בחור ממוצע שבעזרת הרבה שנות עבודה אולי ובדגש על אולי יוכל לקנות לעצמו 4 קירות ששם הוא יוכל לישון כדי לנוח ליום העבודה שיגיע כי שבו הוא יוכל להרוויח כסף כדי לחסות את המשכנתא שכנראה תיהיה.
קשה לי עם העובדה הזאת מאוד , אפשר לקרוא לזה עבדות מודרנית.
בדרך כלל האנשים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה הם בנים של משהו (גם אם האבא עצמו לא כל כך מפורסם) כשחותרים בביוגרפיה מגלים שהוא היה גם היה משהו.
אצלי במשפחה כולם אנשים טובים ודיי ממוצעים , אין לי אף אחד מפורסם או אחד שעשה משהו יוצא דופן ולכן זה גורם לי לחשוב שאני גם אסיים איפה שהם כי בסך הכל נוצרנו מאותו מטען גנטי. אני רק לא מבין למה הרצון הזה שלי לנסות להיות משפיע ולמה זה לא יורד לי מהמחשבות, כשבחיים האמיתיים אפילו על 4 חיילים היה קשה לי לפקד.
אני חייב לציין שאני מאוד שונה במחשבה משאר האחים והמשפחה שלי מה שנותן לי להרגיש קצת מנוכר. אנשים מבחוץ תמיד אומרים לי שאני מאוד שונה מכולם אך שוב כנראה ויש לי את ה"מגבלה" הגנטית . גם התיאורתית (תכונות אופי) וגם המעשית (אמצעים) .
אשמח אם בתגובות תתייחסו למקרים גנטיים , אם אתם רואים את עצמכם דומים למשפחה שלכם או שונים לגמרי ואין שום דמיון.
ואיך אני יכול לחתוך את החלומות שלי ? כי בנתיים הם רק פוגעים לי בחיים ומרגיש לי שאני אפס מאופס לא משנה מה אני עושה מה שמוביל לדימוי עצמי נמוך והרגשה שאני כל הזמן חי נגד השעון .
אני מרגיש שהחיים שלי הם כמו גמר ליגת האלופות ושאני בפיגור 1-0 בדקה 70 .
אין עוד הרבה זמן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות