אנחנו שנה ביחד (שזה פריקינג המון!) אבל זאת בדיוק הבעיה.. הכמות חוויות שצברתי איתה לא מתקרבת לכמות חוויות שאני צוברת עם חברים בחודש!
היא גרה רחוק, שעה נסיעה ובאוטבוס זה יכול להגיע לשעתיים. אנחנו נפגשות פעמיים בחודש, אבל בזכות החופש הגדול עכשיו זה פעם בשבוע. אנחנו נפגשות כל כך קצת.. זה גם לא שיש לנו מה לעשות עם זה.. רק הנסיעה לשם מייגעת ואז היום חולף בשנייה וזה כל כך מתסכל ואנחנו לא עושות כלום ולא מספיקות כלום.. ואני לא מגזימה! שתבינו, בשנה שלנו יצאנו לדייט השלישי! שלישייייי!!! כאילו באיזה יקום בכללל. אני חייבת לציין שהמערכת יחסים שלנו התחילה ממש מוזר.. לא הכרנו לגמרי אחת את השנייה וסיכמנו שנזרום עם זה, אבל לא טרחנו לבדוק את המרחק.. כבר נקשרנו כל כך... ואני כל כך אוהבת אותה וזה כל כך כואב... אני לא רואה את עצמי מסתדרת בלעדיה וזה מסובך מדי... אני רק נערה.. אני מרגישה כאילו נכנסתי למשהו שגדול עליי.. אני צריכה צומת לב ואהבה וזה קשה כל כך כזה רחוק... וגם לא מרשים לנו לישון אחת אצל השנייה.. לא אכפת לנו לא לישון באותה המיטה אבל העיקר שיהיה לנו יותר זמן ביחד.. אבל גם ההורים שלה וגם שלי לא מרשים..
זה ממש מפריע לי ביום יום.. אני צריכה משהו שבאמת יהיה שם בשבילי כשאני צריכה.. ולא רק בעוד שבוע... היא גם בן אדם מאוד עסוק.. והשיחות שלנו בווצאפ זה סתם לבבות.. ליטרלי דברים שלא באמת דורשים מחשבה... יש ימים שבקושי יוצא לנו לדבר בטלפון.. וזה נוראי.. כל פעם שאנחנו מדברות זה תמיד בערב.. אחרי שהיא סיימתה את כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות ואחרי שהיא כבר מותשת לחלוטין.. וכמה זמן אחרי זה היא פשוט נרדמת...
אין לי מושג מה לעשות.. אני כותבת את זה עכשיו בשלוש בלילה עם דמעות בעיניים... בתקווה שאצליח להירדם בכלל...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות