אני עם בן הזוג שלי כבר מעל שלוש שנים ואנחנו גרים ביחד. לאורך השנים מערכת היחסים עם ההורים שלי היתה מורכבת מאוד - הם לא התעללו בי, לא הרביצו לי, בסך הכל עבדו המון כדי לספק את הצרכים שלי אבל כמעט ולא היה בינינו קשר. כמעט ולא דיברנו, ברוב האירועים בחיים שלי הייתי לבד. כל מסיבת כיתה, מסיבת סיום של בית הספר יחד עם ההורים הגעתי לבד, טקס סיום קורס בצבא הייתי לבד ועוד. אני אוהבת אותם ומדי פעם מבקרת אותם אבל בכל זאת קשה לי איתם. יש בי עדיין כעס. לאחרונה הם מנסים לחזק את הקשר ורוצים להיפגש איתי ועם בן הזוג שלי וזאת סיטואציה נורא קשה עבורי. בן הזוג שלי רוצה אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי בסיטואציה כזאת. אני מרגישה שזה שני דברים שלא יכולים להיפגש. אני לא משוחררת ליד ההורים שלי, אני מרגישה שאני צבועה לידם, עושה כמה שפחות רעש ובכלל לא מספרת להם כמעט כלום ובטח לא את כל האמת. קשה לי עם המחשבה שבן הזוג שלי יהיה בסיטואציה כזאת. אני לא יודעת איך להתנהג ומספיק קשה לי לפגוש את ההורים שלי לבד. אני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד ברור לי שמתישהו זה יצטרך לקרות ומצד שני אני לא מרגישה מוכנה לזה בכלל... אני עצובה שזאת הסיטואציה ומקנאה בכל הילדים שיש להם כזה קשר טוב עם ההורים שלהם. אבל בחיים לא היה לי את זה, אני כבר חמש שנים לא גרה בבית ואני מרגישה שמפגשים איתם נורא מעמיסים עליי רגשית. אני גם לא רוצה לפגוע בהורים שלי, ואני מוצאת את עצמי אומרת להם כל הזמן לא... אבל אחרי שנים שבהם הרגשתי לבד והרגשתי דחויה קשה לי שהקשר הזה נוחת עליי פתאום. הם תמיד נורא אהבו אותי, הם לא רעים, אבל אף פעם לא היה להם זמן אליי. הם לא הבינו את הצרכים שלי. הפסיכולוגית הסבירה לי שבגלל העובדה ששניהם יתומים (מאב), הם לא חוו מודל להורות בעצמם ולכן לא ידעו איך להיות הורים מבחינה רגשית. אני סלחתי להם ובכל זאת, אני לא מרגישה שפגישות לעתים תכופות או שיחות טלפון זה משהו שאני רוצה לעשות, בטח לא עם בן הזוג שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025