אני לא מבינה למה אני פה. קשה לי ואני מנסה להשקיע בכל מני תחומים למצוא מקום לחנות בו את הנשמה, להאמין ולתת את עצמי עד הסוף, לשבת בבדידות לחשוב יהיה טוב אבל אני לא מוצאת אותו, אני חסרת שלווה ואני לפעמים קופצת על המשפחה שאני אוהבת בלי סיבה, אני מאוד מאוכזבת מהחיים. זה לא שאין דברים בחיים שמדליקים אותי כמו זוגיות שאולי אזכה לחוות, לאלפיניזם, לקרוס פיט, לריצה, לשיחות עם החברה הכי טובה שלי או זמן איכות עם המשפחה, לתואר שאני לומדת, אבל ככל שהזמן עובר אני נהיית יותר פסימיסטית לגבי החיים ולמה אנחנו פה. אני יודעת נשברים עומדים ואז נהיים יותר חזקים אבל אני לא מבינה למה? זה כאילו שאנחנו עושים מיליון מבחנים ותרגילים בשביל שום דבר, כי גם ככה החיים יבואו לרמוס אותנו בבעיות יותר גדולות, אז למה פשוט לא להירמס? הרי ברור שימים טובים באים בעונות, אבל לפעמים אני לא מבינה למה? כי אני הרוסה מבפנים, קראתי את התנ"ך וחזרתי בתשובה ואז בשאלה כי כשקראתי את ספרי הנביאים נשברתי, כי כשהסתכלתי אחורה וקדימה וראיתי שבעצם לכל הנביאים היו חיים קשים ואף אחד לא האמין להם ובכל זאת אלוהים שלח אותם כשהוא ידע שאף אחד לא יאמין להם ואני שואלת את עצמי אז בשביל מה? אם אנחנו מתוכנתים להרס עצמי אז בשביל מה אנחנו פה? בשביל שאולי יום אחד ניפגש בחיים שאחרי? ונתמוך אחד בשני בהשיגים הרוחניים שלנו? לא עדיף פשוט לחדול מקיום ולא לחוש כלום?
מצטערת אם ביאסתי, מקווה שאני הוזה ומישהו פה יתן לי סטירה. פשוט אין לי דרייב או תקווה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025