כבר שנה שלישית אני בלופים חוזרת לבית החולים.משתחררת,משקרת עוזבת את הטיפול באמצע ושוב חוזרת.יש לי אנורקסיה לדיכאון שתיתי כדורים טיפלתי אצל פסיכולוג,עזבתי.הייתי חרדית מאז ומתמיד אבל זה לא הפריע ברמה כזו גדולה על חיי.עם תחילת הקורונה התחלתי להיות חרדית ממש.אני בקושי מסוגלת לישון ולאכול בגלל החרדות(אני מרגישה בחילות וכאבי בטן חזקים,לפעמים אני רועדת)כל כך לא רציתי לפנות לפסיכיאטר שוב,שעכשיו מרגיש לי שאני מפסידה המון דברים בחיים.אני בוכה כל פעם שזה מתחיל,נסגרת בבית ומתפללת לאלוהים שזה יסתיים.הפנו אותי לפסיכיאטר בבית החולים.לאותו פסיכיאטר שממנו ברחתי בתחילת אוקטובר וניסיתי להוכיח לו שאני בסדר ולא צריכה עזרה.אני לא בוטחת בו בתור רופא פרופסור אפטר עם מישהו מכיר..ההורים לא רוצים לבקש רופא אחר כי מפחדים שנפגוש רופא שלא יעזור לי אלא פשוט יאשפז אותי.התור הכי קרוב לפרופסור בסוף אוקטובר..אני מיואשת..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות