איך משנים תפיסה לא רצויה בראש?

אני בת 23, אני יפה ואני בן אדם שחושב לעומק על דברים, נוטה לשים לב ולראות דברים בצורה קצת אחרת, משתדלת להיות הכי טובה שאפשר
אבל יש לי בעיה. נולדתי בבית פרימיטיבי עם 3 אחים ואחות, אמא ריקה מתוכן ואבא שמנהל את כולם ואת הכל.
אחותי הגדולה בן אדם די אבוד, לא מוצאת את עצמה ולא יודעת איך להתמודד עם העולם, עד היום אבא שלי מנהל לה את העניינים.
הדוגמא שהייתה אצלנו בבית היא בעיקר גברים הם החכמים והחזקים, נשים בעלות דעה מיותרת שלא שווה שום דבר, אני האחות הקטנה, ראיתי את כולם ואת הכל מהצד
ראיתי את הגברים החזקים, האחים שלי, שלא עוצרים לרגע ולא עצרו מעולם מלהקטין את האחר כדיי להרגיש קצת יותר גדולים בזמן שאין להם מושג כמה הם לא באמת אוהבים את עצמם.
וראיתי את הנשים החלשות, אמא שלי ואחותי, שהשלימו לחלוטין עם מציאות חייהן והיוו בשבילי את הדוגמא לאישה.
תמיד הייתי האחות הקטנה, זאת שפותחת את הפה ומקבלת "את לא מבינה כלום" בצורות מאוד אגרסיביות ולא נעימות, עד לא מזמן האמת..
כשהתחלתי ללמוד לדבר, ראיתי שזה הולך ודועך, שאני בתחילת דרכי ללמוד להתמודד עם המשפחה שלי והאמת שזה הולך לי דיי טוב
הבעיה היא שהבעיה הרבה יותר עמוקה והשתלטה על הבחוץ, כמעט כל בן אדם שיהיה נראה לי אפילו קצת "יותר ממני" אני אחזור לילדה הקטנה, זאת ששותקת שמפחדת לשאול שאלות שאין לה אומץ להביע את דעתה (אם היא בכלל מצליחה לחשוב על דעתה מרוב סרטים בראש), המרצה, תוך שנייה גם אם אין בזה טיפה של היגיון אפילו בעייני, הדמעות יכולות לחנוק את הגרון ואני פשוט אשתוק.
דברים כל כך שטותיים ואידיוטים יכולים להעלות לי דמעות שאני עצמי לא מוצאת סיבה להן, אם במקרה הבעתי את דעתי לדוגמא זה פשוט כל כך מפחיד אותי, ואם מישהו יתנגד לי?? אני פאקינג לא יודעת להתמודד עם התנגדויות, אני רוצה לשחרר את הפחד הזה אני רוצה לשחרר את הילדה הקטנה הזאת שמעניין לה את התחת מה הבן אדם שמולה חושב כי אני מאמינה בדעה שלי, אבל כל מה שאני מכירה מהבית שלי זה פחד ואגרסיביות ואם אני אומרת משהו אחר אז זה לא בסדר!! ואם אני שואלת שאלות שאני לא יודעת זה גם לא בסדר!! והמון דברים היו לא בסדר, האמת אין לי שאלה כללית באתי לשפוך.. אשמח לעצות קצת קשה לי בשלב זה בחיים