אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. בזמן האחרון אני פשוט לא אני.
הייתי אדם מאושר, מלא בשמחת חיים..
ראיתי את הטוב בפרטים הקטנים, חיוך של אדם יכל לעשות לי את היום..
לא התגייסתי לצבא ולא עשיתי שירות, פחדתי מהמסגרת.. הוצאתי פטור על דת (אני באה מרקע דתי כיום לא דתייה) קיבלתי הצעת עבודה טובה בפיתוח אתרים והכיוון היה לחסוך כסף ולהתחיל ללמוד, להשקיע בדברים שעושים לי טוב ולא להשתעבד לכסף.
מודה שחוסר המסגרת בחיי גרמה לי לאבד כיוון..
אני לסבית, הכרתי מישהי שנכנסה לחיי בבת אחת, אני וההורים בקשר טוב יחסית אבל להישאר בבית לא הייתה אופציה מכמה סיבות שלא אוכל לפרט.
פשוט עברתי לתא שכרתי דירה שם, לא הכרתי אף אחד והבת זוג הייתה איתי רוב הזמן שם עד שכבר לא הרגשתי שהבית הוא שלי, אלא שלי ושלה.
צעד דיי פזיז לעבור לתא לבד, עם הזמן הקשר איתה נהיה כבר תלותי מדיי משני הצדדים, הגיעו וויכוחים ומשברים עד שהחלטנו לפרק את החבילה. חצי שנה שבמקום להנות מההווי של העיר המדהימה הזאת הרגשתי שאני רודפת אחרי הזנב שלי עצמי, כל היום בעבודה מול מסך או איתה. לא הייתי יוצאת מהבית, הייתי בלחץ לשלם שכירות כי הכסף הלך ונגמר..
בשלב מסויים כבר הרגשתי לבד. כל הכוחות שלי הלכו לעבודה ולזוגיות..
הפסקתי לנגן, לצלם, לשמוע שירים..
יכולתי לשבת שעות פעם עם עצמי ולהעשיר את העולם שלי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות